מה זה השטויות האלה

הדבר הכי בטוח בתכנית של יאיר לפיד אחרי תמיר והלהקה, הג'ל והטי שירט השחורה, זה צחוק השיעול המרגיז של המנחה. דומה שהבן של טומי יצחק גם מבדיחות קרש (פחחח), אוריגאמי (פחחח) ולוויות, רק יעמוד מולו השלום אסייג התורן. אבל מי באמת שווה את זה? זהו דירוג הסטנדאפיסטים הלפידים, מהגרועים עד המוצלחים:



.

ראשית, יש לציין כי צמד ר"ע כשמו כן הוא – צמד רע. רותם וענת כל כך חשבו שהן מוצלחות עד שהן החליטו לשדרג את יכולותיהן בחמש הדקות שנושקות לרולר של יאיר לאשכרה מופע בידור שלם. גם אם נאסוף את כל הפינות שלהן מכל התכניות, עדיין לא נמצא את האדם שיסכים לעשות שם פאנלים.

אבוהב היא המצחיקנית הוולגרית ביותר בטלוויזיה למעט מיה דגן. ההומור העממי שלה מזכיר באסטיונר מתחיל בשוק שיורה את כל המלפפונים שלו מול הלקוח ומתיש אותו בצורה כזאת שאת האבטיח על הסכין הוא כבר לא ירצה לראות. היא נטולת כל תחכום, מנסה לכפות את עצמה בכוח רב מדי ולא עוזבת. מגן-שבו היא למעשה שפרירה זכאי שמנסה להמציא את עצמה מחדש. היא מסוגלת לדבב את טיפטיפ מהקטקטים, אבל מתחננת למפיקה שתיתן לה גם את נאפו. והיא פשוט לא מסוגלת. אם היו מפרידים ביניהן, רותם הייתה מדורגת 8# ואילו מגן-שבו הייתה מדורגת ½7#.

הלכאורה-יתרון של אסייג הוא הניסיון שלו על במה מול קהל, כך שחוסר הביטחון ממנו והלאה. אבל מדובר גם בחיסרון שהפיל אותו בדירוג כל הזמנים. אסייג הגיע שבע, מוכר מדי, לא מפתיע ואלמנט ההפתעה חשוב מאד ברומן של הקהל עם הסטנדאפיסט. אלוהים עדי שהשלמתי את הבדיחות שלו עוד לפני שהתחיל. בפינתו האקטואלית הוא לא מספיק אקטואלי אלא יותר מצחיקן ולכן ההומור שלו היה ירוד, חלש מאד, נשלף מהשרוול בזלזול, כלאחר יד, וייזכר תמיד כסל המחזור המיותר והגימיקי ביותר בתולדות התכנית.

מדובר בסטנדאפיסט בעל הלוק החנני ביותר שידע המסך. עכשיו תארו לעצמכם אותו יושב מול שרירן בחולצה שחורה צמודה ומשוח בג'ל חוחובה גס. וואלה, לא נראה טוב, אה? שלם הבליח לתקופה קצרה יחסית כחלק ממסע ניסיונות שכלל בין השאר גם פיתום. הוא נראה כאילו מישהו רודף אחריו והסממנים לכך היו מבטים חטופים לצדדים, דיבור מהיר מדי וחוסר בטחון מתמשך. סוג ההומור שלו עדיין לא ברור גם לתמיד וגם ללהקה.

משתמשת בגימיקים של קודמותיה (רותם וענת ועדי אשכנזי, אליה עוד נגיע במעלה הדירוג) ויורדת על כל מה שיאיר מייצג. עבור הצופה זה אמנם מבורך, אבל מה יקרה כששוורץ תשב מול מנחה סטרילי שאי אפשר לרדת עליו? או אז היא תיבלע לתוך בור הגימיק הבלתי-מקורי בעליל שכרתה בעצמה. בשוורץ יש משהו אנדר-דוגי מכיוון שהיא טום-בוי קטנה שנראית כמוני-כמוך (יותר כמוך). ההומור שלה הוא הומור סטנדאפיסטים הממעט להיות שנון ומתבסס יותר על חיצוניות, הרגלים מוכרים ובעיקר לא מחדש הרבה. היינו שם ובקרוב היא תבקר שוב בלשכת התעסוקה.

התאומה הסיאמית והצווחנית של מיה דגן התחילה לזרוע אצל יאיר את זרעי "מה זה השטויות האלה". כבר אז היא לקחה נושא וחקרה אותו עד הסוף. אחריה תמיד באה "סקס והעיר הגדולה" – מה שהזכיר יותר מכל את הביטחון העצמי, הלפעמים-מופרז. היא מה שנקרא נונשלנטית צעקנית (מושג חדש, תאמצו). אשכנזי הייתה עושה תחקיר טוב ומביאה לפעמים יציאות קומיות על סף הגאוניות. הלוק שלה התאים בצורה נהדרת לקונספט המהיר והחותם את התכנית ומשם היא המציאה את עצמה לקריירה מבטיחה תחת הכותרת הסטנדאפיסטית הכי טובה בישראל.

הומור חכם, חכם מדי עבור רוב הצופים ביאיר לפיד. הוא חיה אקטואלית שצריך ללטף כדי לא לקבל כדור צמר. עצם היותו כותב סאטירי באותה תקופה ניכרה היטב בפינה שלו ולעיתים היה חסר בה שואו, דינאמיקה והתאמה טלוויזיונית, אבל בכך גם קסמו וזה מה שמלווה אותו גם בהנחיית הלייט-נייט היום. שליין, חסיד ההומור המתוחכם, היה גדול מדי על הפינה הזאת. הכימיה שלו עם יאיר הסתכמה בעקיצות שנונות, לעיתים לא ברורות. למעשה מדובר במחית רייטינג לא ידידותית למשתמש, אבל מאתגרת.

הפתעה. תחילה היה רדום ולא הכיר את הקהל שלו, אבל אט-אט מסתמן כהבטחה גדולה. ברק אינטיליגנטי, חסר ביטחון במידה מספקת כדי להעביר איזשהו קסם הלאה ואפילו מזכיר חיצונית את אדריאן ברודי מה שמקנה לו מראה איכותי. בהתחלה היה מתמקד בנושאים החשובים יותר, אבל אז הבין שהוא חייב להתמקד בעניינים המצחיקים יותר ואלה שמייצגים אג'נדה, גם אם הם שוליים. התכונות הבולטות והחשובות ביותר אצלו הן הצניעות והלמידה. הוא אאוטסיידר בקהיליית המצחיקנים, ממעט לרדת על לפיד ומנסה להמציא את עצמו כל פעם מחדש. יש עתיד.

בנימה מתנצלת, יש להדגיש שלא, הוא לא הכי איכותי, ממש לא. אבל מילר הוא הפינתי הכי יאיר ולכן הוא כובש את המקום הראשון. מילר, מאז ומעולם הפרטנר האידיאלי של לפיד, מיצב את עצמו כחצי חקיין-חצי בדרן שיכול כזיקית להתאים את עצמו גם לרמה של התכנית (ת.נ.צ.ב.ה) של מיכל זוארץ. מילר אינו טיפש כלל, אבל העדיף לשמור את החוכמה בבית ולהשתטות יותר מהרגיל על המסך הקטן. היום הוא היה לוקח את הנונסנס וקובר אותו, אבל כשהיה בתחילת דרכו ידע לעשות את עצמו מספיק ערוצשתיימי כדי לקבל פריים טיים משלו.