אתם מקבלים מרשם של ד"ר אלבן?

אני לא יכול לשכוח את כל הערסים שהיו מענטזים לצלילי "פאמפ אפ דה ג'אם" של טכנוטרוניק ב"צ'פלין" וב"היצ'קוק", מועדוני לילה בחיפה של תחילת שנות התשעים. הם היו מנענעים את האגן שלהם קדימה ואחורה (ואת הפוני המחומצן לצדדים), ואני ידעתי: אין כמו גאנז אנד רוזס. מה שכן, אולי בגלל זה היה להם ליבידו של בהמות משא ואולי בגלל זה אלון, די.ג'יי מהשכונה שלי שהביא אותה בלהיטים מהחלון של הבית שלו, הוריד ילד אצלנו למציצה והשתין לו בפה בחצר מאחורי הבית שלי. אחח, מה שהיורודאנס עושה לאנשים.

"יורודאנס - להיטי הדאנס הגדולים של שנות התשעים" (IMP), דיסק אוסף, מכיל ברובו להיטי יורודאנס מהמחצית הראשונה של שנות התשעים, ימים בהם הרכבי דאנס אירופיים דרכו ברגל מנצחת במצעדי הלהיטים עם קטעים ששילבו בין האוס אמריקאי מוקדם, סינת' פופ אירופי ושארם מפוקפק של RTL.

מרבית הקטעים באוסף הם זבל מצעדים האופייני לארצות אירופיות קרות (בלגיה, הולנד, גרמניה) ולארצות כמו איטליה, שעשתה את המעבר מאיטלו-דיסקו לאיטלו-זבל, ואנגליה שמצב הפופ שם דורש ועדת חקירה מיוחדת.

מדובר בזבלונים מנוסחים היטב של מפיקים חדים כתער, שלקחו צעד אחד רחוק מדי את המניפסט המשוחרר של הדאנס והפכו אותו למוצר מבריק, חסר נשמה, שקולע בול לטעמם של אנשים שחושבים ש"היטמן 3" הוא התקליט הטוב ביותר שיצא בין השנים 90'-95'.

אבל היורודאנס הצליח, לעתים רחוקות, גם להנפיק הברקות חד פעמיות. אלו שמופיעות בדיסק האוסף הנ"ל הן: "רייד און טיים" של בלאק בוקס האיטלקים, שהוא בוודאי קטע שמכבד את המסורת עליו הוא מושתת (האוס פסנתרי לאללה), "פאמפ אפ דה ג'אם" של טכנוטרוניק, שסימפל את טוד טרי שסימפל את מארשל ג'פרסון, ו"רית'ם איז א דאנסר" של סנאפ עם הדרייב הפרחי שלו. בין הטראש, שחוץ מקריצה לחובבי הפוך על הפוך לא מספק דבר וחצי דבר, נמצאים: האדווי המלוקלק, KWS עם הלהיט המעוך "פליז דונט גו", ויגפילד האנמית, קפטיין הוליווד פרוג'קט הזבלוני וניקי פראנץ'.

להיטים פרקטיים לרחבות שלא ישובו עוד, שהחשיבות התיאורטית שלהם גדולה מהחשיבות היצירתית. בכל זאת, היורודאנס היה הז'אנר שלימד את הקהל הישראלי הממוצע לא להתייחס למוזיקה בצורה רצינית מדי, שהכין את הקרקע להתפוצצות הקלאברית של השנים האחרונות, ושחינך ילדים בפריפריות לאהוב רופאי שיניים מסוגו של ד"ר אלבן, בחור על הכיפאק.