וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

פנאן במבוך

רותם דנון

16.3.2007 / 11:05

גם אם אינו הגליק הגדול שהובטח לו, רותם דנון חושב ש"המבוך של פאן" של גיירמו דל טורו, הוא סרט מקורי, מפתיע, חכם ונועז

"המבוך של פאן" של גיירמו דל טורו, כך נראה, משכלל שתי תבניות שהציקו לי כבר בסרטיו הקודמים, בעיקר ב"הלבוי". האחת היא ההייפ המוגזם, שעוטף את יצירתו כאילו מדובר בגאון-של-אמא שפשוט עוד לא מצליח לממש את הברק האדיר שכלוא בין דפנות מוחו (ויודעים מה, סיכוי גדול מאוד שזה נכון). התבנית השניה, שהיא כבר הרבה יותר אישית – התחוורה לי לאחר הצפייה ב"פאן": יש משהו בעשייה של דל טורו, שגורם לי להעריך אותו, גם אם סרטיו (כולל "פאן") רחוקים מאוד מלהיות מושלמים בעיניי. אל תטעו, "המבוך של פאן" הוא סרט טוב. מקורי, מפתיע, חכם, נועז. אבל הוא גם אינו הגליק הגדול שהבטיחו לכם באותו 'באזז' אדיר של תקופת טרום-האוסקר.

כשהוא ממקם את עלילתו ב-1944, בספרד שלאחר מלחמת האזרחים, בה קבוצות גרילה מעטות עוד המשיכו לפעול נגד הדיקטטורה החדשה של פרנקו, בונה דל טורו סיפור המתנהל בשני מישורים המשלימים ומשליכים אחד על השני. אופליה, ילדה בת 10, עוברת עם אמה כרמן לביתו של בעלה, קצין אכזרי, המצפה ללידת בנו הבכור מכרמן. המפלט של אופליה מהאומללות טמון במבוך אותו היא מוצאת ליד האחוזה, שם היא מגלה את פאן, אותו יצור מהמיתולוגיה היוונית, שהוא חצי אדם וחצי תיש. פאן מספר לה כי היא נסיכה של ממלכת שאול אבודה, וכי עליה להשלים מספר משימות בדרכה להחיות את עולמה הקסום, שאותו לא הכירה. במקביל, מסייעים מנהלת משק הבית של הקצין והרופא שסופח לצבא, לקבוצות הגרילה השוכנות בהרים שליד.

מבוך הקריסטל

נקודת המבט של "פאן" היא ילדותית, נאיבית אפילו. דל טורו נותן תחושה אמיתית אכן מתרחשת פה פנטזיה, וכי אופליה, הגיבורה, מצאה עולם קסום. במובן זה, אפקט התעתוע אותו הוא מבקש ליצור מוצלח בהחלט, כשקטעי הפנטזיה שלו הם עשירים כמו שהם ריאליסטיים. (מיני-ספוילר) רק בסוף מתחוור כי אולי לא היו דברים מעולם, וכי לרגע שכחנו שמדובר בילדה בעלת דמיון מפותח, המבקשת מפלט מהמציאות הנוראה של חייה.

איפה הבעיות? באותם מקומות בהם דל טורו מעמיס רעיון מפותח, אולי אפילו מפותח-מדי, כזה הדורש פיתולים בעלילה ושילוב של נרטיבים שאינם בהכרח תואמים זה-את-זה, על סרט שהגימור שלו הוא בעייתי, ושהמעטפות העלילתיות והטכניות שלו רחוקות משלמות. דל טורו, בכוונה תחילה, מנסה לדחוס אלגוריות רבות, על פוליטיקה, היסטוריה, אהבה ופנטזיה. לאופליה אין אב, ומול מי שהיא סולדת ממנו (הקצין, אביה החורג) מסמלת דמותו של פאן – שכבר בהקשר המיתי שלה היא שילוב קטלני של טוב ורע - מעין תחליף ומפלט, מורה דרך לנתיב נכון יותר לחיים. במקום של העירבובייה הזו, נכנס גם אלמנו אחר, טורד יותר: דל טורו מתעקש ליצור פנטזיה למבוגרים בלבד, ולכן בשורה התחתונה, זהו אכן סרט שגיבורתו היא ילדה בת 10, אך גם אחד סרט אלים וקשה מאוד לצפיה.

כחובב סרטי אימה ומעריץ של היצ'קוק, דל טורו מיומן בבניית מתח. כחובב קומיקס ופנטזיה, הוא יודע לתרגם את דמיונו העשיר לשפה קולנועית רהוטה-למדי. יכול להיות שבין ההתנגשות של אגדת הילדים עם האלגוריה הפוליטית, בין יפי-פניה של אופליה לעלילה האלימה והסצינות הברוטליות ומרעידות-המעיים, נוצר אצלי דיסוננס מסוים לאחר הצפיה ב"המבוך של פאן". אבל כמו כל סרט שדל טורו מנפק, הידיעה שאולי תתאכזב לא מונעת ממך לרוץ ולראותו. אז הנמיכו ציפיות, ורוצו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully