נגעת נסעת

נתחיל בבשורות הרעות. 40 יום לפני שזוריק ורוחל'ה נולדו, יצאה בת קול משמים ואמרה "בת פלוני לפלוני" וכמה שזה מצער, המשמעות היחידה היא שהשניים יהיו ביחד בעונה הבאה של 'מרחק נגיעה'. במקום לארוז את הדרמה בקופסה מרופדת ולהניח על המדף, הוחלט לרכב על הצלחתה ולמשוך אותה הלאה, למרות שהסיום היה מצוין, מבלבל, מעורר כעס, אניגמטי. הבשורות הטובות הן שמדובר בסדרת הדרמה הטובה ביותר שנעשתה כאן בשנים האחרונות.

מעטות היצירות שיש לגביהן קונצנזוס הן בקרב המבקרים והן בקרב הצופים ו'מרחק נגיעה' היא אחת מהן. מדובר בסיפור אהבה לא שגרתי, שהיה יכול לעורר הדים גם אם היו לוקחים רק את אחד הצדדים, חרדית שמתאהבת בחילוני או עולה מרוסיה שמתאהב בצברית, אבל יוצרי הסדרה (צפריר קוחנובסקי, רונית ויס-ברקוביץ' ורוני ניניו) הלכו על כל הקופה, ברוך השם פז'לסטה. הקסם הוא עיסוק בשולי החברה הישראלית. עד היום היה חשש לעסוק במגזר הרוסי ובקהילה החרדית. הסיבה האחת היא חשיבה מוטעית לגבי האטרקטיביות והעניין בהם והסיבה השנייה היא בורות, חוסר הבנה באורח החיים, הקשיים, השפה הייחודית. 'מרחק נגיעה' טיפלה באומץ בכל מגזר לכשעצמו ויצרה את הלינק הבלתי אפשרי בין השניים. עוד סדרה שעוסקת בצעירים שמחפשים אהבה הייתה מתקבלת בעין עקומה, כי שבענו מכל אלה.

בעשור האחרון קיימת זילות בקריטריונים להפיכת אדם לגיבור תרבות שלנו, תוצר לוואי של החברה הישראלית בשנים האחרונות. דור האינסטנט קם על יוצרו והחל לגלגל כסף גדול יותר מאבני הדרך שיצרו כאן תרבות בין כסית ללול. התחושה היא שהנרי דוד וגאיה טראוב יכולים להפוך ליהודה ונינט. עוד לא תמה העונה וכבר הם הפכו לפרזנטורים בתחום האופנה, הציגו לראווה את האתר של רשת (טעות פאטאלית, אגב) ובמקום לנצל את האיכות שדבקה בהם, הם הולכים לעולם של כוכבנות. אבל רוב הצופים נחשפו לשניים רק ב'מרחק נגיעה' ודומה שנוצרה בקרב הציבור כמיהה לסיפור אמיתי, כתיבה משובחת ומשחק נהדר, במקביל למיאוס העולה על גדותיו אחרי עוד "כוכב נולד לרקוד עם כוכבים". פעם בשבוע כולנו היינו זוריק ורוחל'ה, על אהבותינו האסורות, המאבקים שלנו כצעירים מאוהבים, הפשרות שעשינו ומצאנו בסיפור שלהם נחמה. ואפילו לא נתבקשנו לשלוח sms.

גם הרחוב הרוסי והרחוב החרדי, על אף ביקורות מוצדקות פה ושם על התנהגות בלתי סבירה בסצנה ספציפית, או מילה שאינה במקום, נתנו את ברכת הדרך לתסריט של ויס-ברקוביץ', שאכן עשוי היטב. תחקיר מוצלח שנערך מבעוד מועד מזכיר יותר יצירה מעובדת שנכתבה על פי ספר, מאשר עוד דרמה שנכתבה כהרף עין. לצד משחק מעולה של כוכבי הסדרה ושחקני המשנה, סיפורים אנושיים ונוגעים, לבטים, ייאוש, כעס, תסכול, אהבה שעומדת יד ביד עם שנאה, דיאלוגים אמינים, בימוי רגיש. כל אלה הפכו את מרחק נגיעה לסדרת הדרמה הכי אמיתית ונוגעת שנראתה על המסך הקטן. היא הצליחה בשמונה פרקים להיות כל מה שרצינו מהטלוויזיה שלנו ולא העזנו לבקש.