אני חרא נהנתן. ומושחת. אני חרא נהנתן ומושחת. וחסר אתיקה. חרא נהנתן, מושחת ולא אתי. את ה'דיסקליימר' שלפניכם נוהגים בדרך כלל לדחוף בסוף, כמו בוהן שישית מבוישת ברגל ימין. אבל אני רוצה לתת אותו ממש כאן, בלב הטקסט, כמו שומה כעורה במקום הכי בולט על הצוואר. זה שעושים עליו היקי בגיל 16:
- הכותב היה אורח חברת אורנג' באירלנד
- הכותב טס במחלקת עסקים של לופטהנזה (על חשבון אורנג')
- הכותב שהה במלון מפואר (על חשבון אורנג')
- הכותב אכל ארוחת ערב בת ארבע מנות (על חשבון אורנג')
- הכותב גילה בחדרו תיק תשורות (מתנת אורנג')
למעשה, כדאי שתבינו שאת הקטע שלפניכם, ניתן למצוא באופנים שונים היום ובימים הקרובים, בכל כלי התקשורת הידועים לאדם הלבן, כלי תקשורת שנציגיהם זכו למרוח על פניהם את קרם השחיתות דה-לוקס הזה. הקטע הזה נמצא במקום בולט במיוחד בתפר הגס שבין "הודעה לעיתונות" ל"הכתבה לעיתונות". אז את החוויות השמימיות מצפייה בדבלין ב"מאמא מיה" תוכלו לספוג בכל כלי תקשורת כמעט, שכן בחברה הכתומה מפארק אפק לא חסכו בשיחוד-דה-פקטו הזה, אך את הדיסלקיימר/ מסמך-הכאה-על-חטא שקראתם עד לכאן, יש רק אצלנו. כי אני מצפוניסט. ועיתונאי עם שני גרם של כבוד. כזה שכל יום בוחן את גבולות האתיקה בעולם משתנה ואת הקו העדין שבין רצוי למצוי. וגם חרא נהנתן ומושחת.
שיהיה לך יום כתום, צ'יקיטיטה
עכשיו, לא ברור לצורך מה נקנו (נו, בואו נודה - נקנו) X הפיקסלים שלפניכם, באמתלה של יחסי ציבור לגיטימיים. שכן, ההופעות של "מאמא מיה" בארץ כבר כמעט סולד-אאוט, וההצלחה, כך נראה, הייתה כמעט מובטחת מראש. בפורמט שהומצא ב"דה לה גווארדה" (ושלכותב שורות היה חלק בעבודה עליו), לקחו אורנג' את המופע השוסי הזה כשהם "בעלי התוכן" - למי ששיווק הוא אחד מתחביביו: מודל של Owenership במקום Sponsorship. ובמקרה כמו של "מאמא מיה", אין תוכן מתאים מזה. שכן אף מעטפת מסחרית לא תפגום במקרה הזה בשום יושרה אמנותית. "מאמא מיה" הוא מוצר מסונתז, מסחרי ומדויק, לא אמירה של שום ארטיסט.
אך אל תטעו, זה כל מה ששמעתם (או ראיתם בברודוויי/ ווסט אנד). כלומר, קפסולה עשירה בטעמים עזים ומהנים, מאותם מוצרים תרבותיים שעבורם מישהו הכפיל פעם את המילה FUN כפול שלוש (- איך היה? "פאן, פאן, פאן!"). "מאמא מיה" היה הראשון להמציא את המודל של מיוזיקל המחבר באמצעות סיפור מסגרת בין שיריו הידועים של אמן כלשהו. אבבא, אבות המוזיקה ב"מאמא מיה", קנאים מאוד ליצירתם אך נעתרו והתמסרו למגה-פרויקט הזה. בעלילה: פונדקאית אנגליה ביוון, שבתה מתכוננת לחתונה ומזמינה את שלושת האבות הפוטנציאלים שלה לאירוע, כדי לגלות מחלציו של מי היא נוצרה.
נוקיה tune
כ-30 מיליון איש צפו במופע עד היום בגרסותיו השונות, והוא מוצג בו זמנית ביותר מקומות מכל מחזמר אחר 11 מדינות (תשע הפקות מקומיות ועוד שתיים בסיבוב עולמי). את הצוות שיתמקם אצלנו החל מה-11 ביוני, מביאים אורנג' יחד עם האמרגן הבינלאומי מארק ליברברג והמפיקים הישראלים שמואל צמח ואורי עופר. השחקנים עצמם נשמעים מבסוטים מלהביא את "צ'יקיטיטה" ו"דנסינג קווין" להולילנד: "זו תהיה הרפתקאה גדולה עבורנו, אנחנו תמיד מסוקרנים לבקר במקומות חדשים, זה מדהים. יש לנו עבודה נהדרת", הם אמרו במסיבת העיתונאים שאחרי המופע, והוסיפו שהם לא פוחדים לבוא.
"מאמא מיה", שמגיע עם מכולות מלאות ציוד (דרך הים) אינו בעל במות עצומות ומורכבות נוסח הווסט-אנד, אך הוא עדיין "מפלצת" בממדים מקומיים ובכלל. הוא יתארח בישראל עם 70 אנשי צוות, ויהפוך את היכל נוקיה (יד אליהו) לביתו. מתוך למעלה מ-10,000 מקומות, יוקצו רק 3,000 למופע. אורנג' מספקת ללקוחותיה כרטיסים בטווח מחירים של 169-349 ש', ולשאר הקהל הם יימכרו בטווח של 250-475 ש'. עד כה, אגב, נמכרו כבר כ-50 אלף כרטיסים. לדברי סמנכ"ל השיווק של החברה, איריס בק, החיבור של אורנג' למופע הוא טבעי: "לקחנו חסות כוללת על המופע, שהוא חוויה ייחודית חוצת תרבות, רב-חושית ומרגשת". שנאמר: ווטרלו, אנחנו הובסנו, הם ניצחו במלחמה. אבל בכיף.