וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

סלב על הסכין

הדס ריבק

22.3.2007 / 9:39

הפרק הראשון של "אוכל, שתיה, ביחד, לבד", הדוקו על הבראסרי, מתמקד בעיקר בסלבס ופחות במי שבאמת עושה את המקום

סדרה על הברסארי בתוך ערוץ דוקומנטרי היא רעיון שמזכיר בקווים מסוימים את ההיגיון שמאחורי קיומם של ערוצי ומדורי הברנז'ה בתוך אתרי האינטרנט והעיתונים. מה שעומד לנגד עיניו של יוצר הסדרה, עורך האתר או העיתון הוא יצור באזז, מתוך התפיסה שהברנז'ה תדבר עליך ואחרי הברנז'ה יבוא כבר כל הציבור. אם זה עבד ברמה המקומונית, זה וודאי יעבוד גם ברמה של ערוצי הנישה.

ואכן, חדי העין ובעלי האובססיות וודאי הבחינו במהלך הפרק הראשון של "אוכל שתיה ביחד לבד" בדמויותיהם של גיא פינס, אורי שנער ויעל גולדמן חולפות ביעף. ובמסורת התל אביבית של "הסלב עושה את המקום" הברסארי לא יכול היה לקבל שירות טוב מזה, ומעבר לכך חייבים להודות שהמקום מצולם מדהים.

לפני שמגיעים לסדרה עצמה, כדאי להתעכב רגע על מסעדת בראסרי M&R והפונקציה שלה בחיי הלילה, למען כל אותם קוראים וצופי יס דוקו שאינם נמנים על בלייני גוש דן ועדיין רוצים לראות טלוויזיה טובה. עם הקמתו הפך הבראסרי, כפי שנוהגים לכנותו (בראסרי הוא סגנון המסעדה ולא שמה בעצם. למעשה, זה קצת כמו לקרוא למסעדה הסינית), ליותר מעוד מסעדה תל-אביבית אופנתית. מעבר לאוכל המצוין שמוגש שם וההקפדה על הפרטים בצורה שזורקת לכלבים את נקודת ההנחה הישראלית הטיפוסית, המקום הפך לסוג של סמל סטטוס, בעיקר עבור אנשי תקשורת. אם תרצו, התדמית שהודבקה לבראסרי, ובאיזשהו מקום גם עשתה קצת עוול לאוכל, היא של מקום אליו באים כדי לראות ולהיראות. למרות שטרם נמצאו אותם אלמונים שהגיעו לאכול אגס בנדיקט בארבע בבוקר ולמחרת כבר כיהנו כרגולטורים, הוא הפך למוקד עליה לרגל עבור כותבי הכרוניקות והמגיהים, כמו גם עבור מפיקים וטאלנטים. בסופו של דבר, סרט על המקום שבו אוכלים כולם, הוא לא יותר מאצטלה להמשך המציצה העצמית של התקשורת, שבהיעדר תוכן אמיתי, תופסת יותר ויותר נפח.

אילולא הבראסרי, ככל הנראה שלעולם לא היינו מגיעים למצב שבו עבודה של צלם פאפרצי יכולה להסתכם בהמתנה עם פלאש פתוח מתחת לקנטינה. אבות אכלו בוסר, אתם יודעים.

המטרה היא להצליח

הפרק הראשון בסדרה, "אוכל", נע סביב ארבע זירות התרחשות: דייט מהגיהנום בין קאובוי מהמושב לסייעת לוטרינר, שהיא גם טבעונית והזכיר תכנית לא מוצלחת של "דאבל דייט" המנוחה; מפגש בין עורך "בלייזר", ניר קיפניס לבין יונית יגרמן, דוגמנית למידות גדולות; שולחן של ארבעה סלבריטאים: העיתונאית הילה אלפרט והאקס-דוגמנית מעיין קרת, השף אייל שני והבמאי שחר סגל; וסיפורה של קרן כרמל, אחראית המשלוחים של המסעדה.

קרן כרמל, בת להורים מבוגרים ניצולי שואה שעלו מצרפת, היא דמות מרתקת והסיפור שלה, שהיה נראה היחיד שלא זויף והוקצן, היה נוגע ללב וחבל שלא זכה ליותר זמן מסך, שהרי המטרה היתה שנכיר את עובדי המקום ולא את יושביו הפיקטיביים. מעבר לכך, נקודת המבט הזו – שלוקחת את כרמל כיוצא מן הכלל שמעיד על הכלל - ממצבת את הבראסרי ממסעדה בה סועדים גם אנשי תקשורת וסלבס, לחדר האוכל של הביצה, אליו מדי פעם מגיע קהל מן המניין. קשה שלא לחשוב שמישהו כאן הצליח להשיג את הקופון של החיים.

הדיון בין קיפניס ליגרמן הזכיר ברמתו הצגה של תיכוניסטים בשיעור חברה נגד הפרעות אכילה, כשקיפניס, בתפקיד החזיר השוביניסט, יורה "המטרה שלי היא לא לחנך את הקוראים, המטרה שלי להצליח". הנה סימנו וי גם על עמודת המצליחנות והקשר שלה למקום.

וישנו שולחן הסלבס, שיותר מכל היה מחווה לתל אביב כפי שסיפרתי עליה לילדי בשנות התשעים: החיבור השחוק, אך המתבקש בין אוכל לסקס ואכילה עם הידיים. ההברקה של הפרק שמורה להילה אלפרט, שהשוותה בין שימוש באבקת מרק בבישול, לשימוש במילים "כזה" ו"כאילו" בשפה העברית, אבל בשביל לגלות שהילה אלפרט מהממת, לא צריך להגיע עד לברסארי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully