הכי, איפה אתה?

די ברור מי לא ייכנס לרשימת המשפיעים ביותר בישראל: התוכנית "עשר הכי", שדירגה אתמול את עשרת האנשים/גופים המשפיעים בישראל, ועסקה, כביכול, במושכי החוטים החשאיים, השומרים היטב על מקומם מאחורי הקלעים בדרך לתודעה ולכיס שלנו. המשדר של גדי סוקניק ודב גילהר יוצא מנקודת הנחה שלישראלים באמת אכפת מי גורם לנו לעשות מה, וזו הנחה מוטעית, לא רק לגבינו אלא לגבי כלל אוכלוסיית העולם, ואת זה יודעים כולם. כמובן שייתכן שהרייטינג יפרח ויעלה, אבל עד כמה מזיזה לנו באמת הרשימה שחשפו בפנינו אמש? עד כמה באמת היא תשפיע על חיינו? כנראה שבכלל לא.

את המשדר הראשון במתכונת הזו, של עשרת האנשים הכי עשירים בישראל, צרכנו בשקיקה לא כי הוא שינה מהותית משהו, אלא בגלל אותה סיבה שבגללה צפינו פעם ב"קריבס" בMTV: הערך המוסף של הבלינג-בלינג, שלחיים של רובנו נכנס רק דרך המסך. את הצהוב הנוצץ זנחו סוקניק וגילהר הפעם, בניסיון ליצור עיתונאות חוקרת אמיתית, וזהו בדיוק המקום שבו בדרך כלל נופלים: תחקיר אמיתי דורש זמן ומאמץ, ולא היה מספיק משני מצרכים אלו כדי לחשוף את האנשים המעניינים באמת ברשימה של אתמול.

לכן פתח סוקניק את המשדר בהבטחה שרוב האנשים ברשימה סירבו להתראיין, כשהם מתעקשים על תדמית הצללים, שגם לא רעה לעסקים. הוא הבטיח את זה כי ידע שאין לו הרבה ביד, ולמרות שבראיונות יח"צנות לקראת עליית הסדרה הוא הודה שרוב האנשים לא מפחדים להתראיין בגלל האג'נדה מלאת נופת הצופים של גילהר. אכן, במשדר עצמו התראיינו בשמחה חמישה מתוך עשרת האנשים שנבחרו. מתוך אלו שלא התראיינו, אחד הוא מייסד איקאה, שמתראיין נמרצות לגופי תקשורת בארצו, שני הוא היועץ האסטרטגי טל זילברשטיין, שבתוכנית עצמה שודרו קטעים מראיון שהעניק למתחרים מערוץ 10, והשלישי הוא נוחי דנקנר, שאישר לאמו ולחברו הטוב להתראיין במקומו (תהיה זו טעות לחשוב שהם התראיינו בלי אישור ממנו).

גרוע יותר, רוב האנשים שנבחרו אמש פשוט לא חשאיים. מישהו היום, בעידן האינטרנט הפרוץ, לא יודע מי זו טמירה ירדני ומה מידת חלקה בחיינו הבידוריים? מישהו לא שמע על עוצמתו של נוחי דנקנר? יש עיוור שפספס את העובדה שכל אזרח שני נועל את המפגע האסתטי, כפכפי הקרוקס? מישהו לא שם לב שבכל פעם שהוא צריך רהיט האוטו שט לו מעצמו על טייס אוטומטי לנתניה, לחניה עצומת הממדים של איקאה? אז חשפתם בפנינו את העובדה שחברת מאטל האמריקאית מוכרת לנו כמעט כל צעצוע שאנו קונים לילדים. עכשיו לא נקנה?

מספר נבחרים נחשפו בזכות: הלוביסטים, שכפי שנאמר במשדר, קיומם עתיק כמו הפוליטיקה עצמה; יועצו הנחבא של ראש הממשלה, טל זילברשטיין; נבחרי המקום הראשון המוצלח והמוצדק עכשווית, אנשי אגף התקציבים של משרד האוצר; ובעיקר, טייקון התקשורת ארנון מוזס המסתורי. אבל גם בחשיפת אלו כשל המשדר, כיוון שבעצם, חוץ מלציין את שמם ואת תוארם, לא תרם המשדר להבנת מקומם במאום.

שום דבר חדש לא למדנו על שני האנשים המעניינים ביותר, זילברשטיין ומוזס. כלום. אוויר. קצת פחות ממה שכל גלישה בגוגל, תוכנית התחקירים האישית של כל אחד מאיתנו, הייתה מגלה לנו בשניות, כולל פרטים עסיסיים שכלל לא הוזכרו או צוינו בחטף רשלני (גגלו, גגלו, זה ממש קל). נכון, סוקניק הביא את קיומם למסך עבור אותם עצלנים שאפילו להקליד לא רוצים, אבל אלו הרי אנשים שממילא ישכחו מיד בתום המשדר את שני השמות האלו, אם בכלל צפו בו.

את דביקות הכתבות והראיונות ואת אזלת היד בגילויים אמיתיים ניסו לאזן באולפן, עם תגובות נוקבות של העיתונאים גילהר, יובל נתן ונחמיה שטרלסר. השלושה נתנו תובנות מעניינות לעתים, יבשות לעתים, ודירגו לטוב או לרע את העובדה שלאנשים הנ"ל יש כזו השפעה. לא הופתעתם בוודאי לשמוע שהחבר'ה מסתייגים מההשפעה של מרבית הרשימה. קשה להאמין שמישהו, כל מישהו, שמחזיק ביד כל כך הרבה כוח יזכה לניד של אישור מעיתונאים, וגם מצד הציבור עצמו. אלא שכמו כל המשדר אמש, הביקורת המסויגת שהוטחה באנשים המשפיעים היא אבק נישא ברוח, שהתפזר עד בלתי נראות בשנייה שיצא מפי הדוברים.

מחר שוב לא נזכור שזילברשטיין לוחש על אזנו של אולמרט את האג'נדה הפרטית שלו כאזרח מן השורה או שמוזס חולש, בסך הכל, על איזה 300% רייטינג יומיים. אולי, רק אולי, ניזכר שהייתה יכולה להיות רשימה אלטרנטיבית של אנשים שנזנחו משום מה, ונתהה מדוע, למשל, העדיפו את מוזס ודנקנר על פני, נגיד, עופר נמרודי, שיש לו יד כמעט בכל תחום בחיינו.