משעמם פה מוות

סצנת הסיום הבלתי נשכחת של 'ביג ליבובסקי', בה מושלך האפר מתוך הכד אל התהום, הייתה אולי הראשונה שהתייחסה לנושא בהדרת כבוד מהולה בחילול כבוד המת. אז ביג ליבובסקי, Dude, זה ממש לא. שי אביבי חוקר את מנהל בית העלמין ירקון על פעילותן הקדחתנית של התולעים באדמה. זה נשמע מגעיל, אבל נראה על פניו שזו הציניות הראויה למחלה היחידה שהדוקטורים עדיין לא מצאו לה מזור. מצד שני - אם זה הדבר הכי מעניין שקרה אתמול, אולי באמת עדיף למות.

כן, כולנו נמות, אין מה לעשות. למוות אין גיל ואין לו פנים וסדרה בנושא המוות צריכה להיות אחד הדברים המסקרנים ביותר את הזומבים שנחים על כורסת הטלוויזיה. אלא שלצד קונספט טוב ועריכה מדויקת, יש משהו רדוד מדי ב'על החיים ועל המוות'. העיסוק במוות מרתק מאין כמוהו, אבל פרק הבכורה שאל את השאלות הטיפשיות והילדותיות שניתן לדרוש מהמוות. משום מה שי אביבי מופתע מכל דבר שזז, לא אמין, הופך במשחקו (כן, הוא משחק וחבל) את הדוקומנטרי לדרמה זולה וגורם לפרק הבכורה שאמור להכריע אם נמשיך במסע לעבר המוות, להיות סתמי.

הסדרה נראית כמו מופע פתטי של אדם שיש לו אישיו כלשהו עם מוות, כל פרק מקבל כותרת בומבסטית אבל מספק מעט, אין כאן חשיפה אישית ראויה אלא מופע ציני עלוב. גם כשקרלו שטרנגר בתפקיד הפסיכולוג/נהג נכנס לתמונה, הוא מקבל במה קטנה מדי בתוך רכב האספנות. אמנם רכב אספנות, אבל לפניך. היה מקום לליווי צמוד יותר, אבל זה הפך לאתנחתא בין המפגשים של אביבי.

"על החיים ועל המוות", על אף בימוי מוצלח, קונספט בסדר ורגעים (מעטים מדי) של הומור שחור, נמצאת עכשיו במוות קליני, בעיקר בשל פרק הפתיחה. בינתיים היא לא מספקת את רמת התולעים והסקרנות ונראית די בנאלית. רציתם להעיר את המתים? אולי זה יקרה בפרק של נתן זהבי. בינתיים משעמם פה מוות.

* ערוץ 10, ימי חמישי, 21:45.