דידי איידול: השבוע באמריקן איידול

עוד שבוע קשה עבר על כוחותינו. הפעם נאלצו 11 המופלאים יותר והמופלאים פחות להתמודד עם להיטי הפלישה הבריטית, אותם שירים של אמנים בריטיים שזכו להצלחה גדולה באמריקה אחרי הביקור הסוחף של הביטלס. כמה מהם עמדו במשימה בכבוד. כמה מהם - לא כל כך.

מדד הג'ננה של פאולה - 6. מתחילים לראות את הסדקים. בין אם מדובר בביקורת מוזרה על כריס סליי או בשובן של המחמאות המעליבות לבנות בנוסח "את נראית מצוין" כשכוונתה "נשמעת חרא ואני שונאת אותך", בהחלט מתחילים לראות את פאולה המוכרת - כלומר, המעורערת - מעונות קודמות, שקצת חסרה לנו מאז תום האודישנים.

מדד הטמטום של רנדי - 6. מהמחמאות לאנשים הלא נכונים, להמשך השימוש במונח המטופש Yo Factor, רנדי היה הדביל החביב שכולנו אוהבים לזלזל בו.

מדד התשכבו-כבר של סיימון ורייאן - 8. שבוע רגוע יחסית אצל זה שבארון וידידו הלטנטי. נראה שרייאן רוצה קצת לצנן את המתח, וזה בלט כשסיימון טען ששמלות הן העניין שלו (רייאן) וידידנו שבארון הבהיר שהשבוע לא ניכנס לעניינים האלה. זה לא מנע ממנו להתלונן בהמשך שסיימון לא יכול להבין שירי אהבה כי הוא מעולם לא חווה אהבה למישהו שאינו הוא עצמו. ונסיים את הסעיף בברכת: תשכבו כבר!

* היילי - "Tell Him" - וואו. אם בשבוע שעבר היא היתה בינונית, השבוע היא היתה גרועה. התקשתה עם המהירות רוב הזמן. היא עצמה היתה מקסימה, אבל הביצוע היה ירוד.

פאולה ורנדי התלהבו מאד. סיימון חשב שזה היה קצת צווחני, אבל שאנשים ידברו על דברים מעבר לשירה עצמה.

* כריס ר' - "Don't Let the Sun Catch You Crying" - שיר מאעפן. הקול של כריס עדיין מצוין. הוא היה מדויק, קצת ג'אזי, ושר היטב.

השופטים התלהבו. הפעם בצדק. סיימון חשב שזאת ההופעה הטובה ביותר שלו בגלל השליטה שלו, והעובדה שהשיר לא נשמע מיושן.

* סטפני - "You don't have to say you love me". הייתי אופטימי לפני השיר. איכשהו זה נראה לי כמו ביצוע הקאמבק שלה. אבל למרות שהביצוע ממש לא היה רע, הוא לא היה קרוב למה שקיוויתי. קצת משעמם. זה היה ביצוע מאד "נחמד". אבל היא לא צריכה להיות "נחמדה". יש לה הילוך טורבו בקול, והיא צריכה להשתמש בו.

סיימון חושב שהיא מאבדת את הנשמה שלה. הופעת קברט. אני מסכים לגמרי. איפה העוצמה שהיתה לה בטופ 24?

* בלייק - "Time of the Season": איזה שיר גדול. גדול עליו, לדעתי. היתה לי הארה: הטיילור היקס של העונה הוא לא סנג'אייה - הוא בלייק. הוא לא זמר משהו, אבל יש לו ניסיון במוזיקה וחיבה עזה לחינדעלך. יש סיכוי שהוא יעצבן אותי יותר כל שבוע מעכשיו.

רנדי אהב את העיבוד, שהיה בסדר. פאולה התלהבה במידה חסרת כל פרופורציה. סיימון התלהב גם. מה נהיה?

* לאקישה - "יהלומים לנצח", בניגוד לעצתה של לולו. מצד אחד, ביצוע שניתן לכנות חקייני. מצד שני, הקול של שירלי באסי כל כך גדול שעצם היכולת לחקות אותה באופן אפקטיבי היא הישג. הביצוע הכי פחות טוב שלה, אבל הכל יחסי. היא עדיין גדולה.

סיימון: זאת היתה הופעה שלך עוד חמישים שנה.

* פיל סטייסי: "Tobacco Road" - הביצוע הכי טוב שלו עד כה. אנרגיה, כוח. קצת בעיות דיוק, אבל המון רגש. ובכל זאת, הבעיה עם פיל סטייסי היא שגם ביום הטוב ביותר שלו, הוא הזמר הכי פחות טוב פרט לסנג'אייה.

השופטים לא התלהבו.

* ג'ורדן: "I Who Have Nothing". שלום, קוראים לה ג'ורדן והיא כאן כדי לנצח. ביצוע ענק. יותר טובה מלאקישה השבוע.

השופטים התלהבו, אבל פחות ממני. סיימון: שרת נפלא, אבל אני רוצה לקפוץ מגשר. זה היה כל כך עגמומי. כן, זה היה ביצוע עגמומי. אבל רבאק, זה "I Who Have Nothing". זה לא שיר שמח. פעם סיימון טען שהיא מתוקה מדי. זה כבר לא נכון. עכשיו היא רק נפלאה.

* סנג'אייה - "You Really Got Me". סנג'אייה כרוק סטאר? הדבר הכי פחות אמין בהיסטוריה. הקול המחוספס נשמע יותר טוב מהקול הלחשני. הוא אמנם גרם לילדה קטנה בקהל לבכות, אבל זאת היתה ההופעה הכי טובה שלו. לא שזה אומר שהוא היה טוב, כן? הוא עדיין צריך לעוף, אבל לפחות הוא היה בהכרה. זה שינוי מרענן.

סיימון: הפרצוף של הילדה אומר הכל. הילדה דווקא מעריצה את סנג'אייה. מסכנה. בטח חירשת.

* ג'ינה - "Paint it Black". בחירה התאבדותית, אבל לפחות לא חסר לה אומץ. אחד השירים הגדולים ביותר בכל הזמנים. פוטנציאל ההתרסקות היה גבוה מאד, כי זה שיר שבנוי על עוצמה מטורפת ועל כריזמה ועל המיק ג'אגריות של מיק ג'אגר. לדעתי היא יצאה מזה בשלום.

סיימון חלק עלי, וטען שהיו רגעים של עינוי מוחלט. דווקא פאולה נתנה לה את העצה הכי נכונה: אל תאבדי את מי שאת.

* כריס סליי - "She's Not There". מושלם לקול שלו. כפרפורמר, זאת היתה ההופעה הכי טובה שלו. כזמר, אחת הטובות. ואחת הטובות השבוע, עד שקצת נגמר לו הקול לקראת הסוף.

רנדי חשב ההפך, וסבר שההתחלה היתה חלשה והסוף היה מצוין. אמרתי כבר שהוא דביל? סיימון חשב שהיה טוב מאד, למרות שהביצוע הקולי לא מושלם.

* מלינדה - " As Long As He Needs Me". באה בתסרוקת סיקסטיז ושרה מושלם. וגם סיימון אמר שהביצוע היה ללא דופי, ושאל האם יכול להיות שהיא באמת כל כך נחמדה.

השבוע, ניצחון למלינדה, אבל ג'ורדן סוגרת את הפער.

הבוטום 2 - סטפני וכריס ריצ'רדסון. רגע... מה? איפה היילי? איפה סנג'אייה?

ההדחה: סטפני. סטפני? סטפני?? סטפניייי??? היא פתחה את העונה כל כך חזק, והיא עדיין מוכשרת בהרבה מהיילי הפושרת וכמובן שהיא טובה מסנג'אייה האפס-אפסיים.

אני חייב לומר, אלה הימים שבגללם רציתי לכתוב טור על אמריקן איידול. הימים בהם ההחלטות של הציבור האמריקאי מעצבנות אותי כל כך שאני חייב למצוא מקום כלשהו לפרוק את רגשותי כדי לא לצעוק על המסך.

לסטפני היה פוטנציאל להיות אחת הטובות ביותר בעונה הזאת. אבל היא עפה אחרי שבועיים בינוניים וסנג'אייה מאלאקר עדיין כאן. ומכיוון שהטופ 10 הם אלה שמשתתפים בסיבוב ההופעות שאחרי העונה, חובבי איידול האמריקאים ייאלצו לסבול אותו גם אז. אין צדק בעולם.