וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

קט-רגל

ואן נויין וליאת ברגמן

26.3.2007 / 11:10

איפה ההומור העצמי בעונה החדשה של האלופה? ואן נויין וליאת ברגמן התיישבו לצפות בפרק הראשון, ועדיין לא יצאו מהטראומה

זה שבועות ששלטי החוצות מעוררים את התאבון, ואתמול זה הגיע. התיישבנו מול הטלוויזיה, עם סימפול חדש לשיר הפתיחה, תסריטאים חדשים ודמויות חדשות-ישנות. אחרי שלוש דקות לערך, נסגרו מרבית הקצוות הפתוחים של העונה הראשונה. כבר בדקות הראשונות, למי ששכח, מיטל אוגניסיאן (לירז צ'רכי) וסער פדידה (יודה לוי) מייצרים את אחת מסצינות הטביעה האיומות שראיתי. מהסוג שגורמות לך לרצות לטבוע איתם, רק כדי לא לראות.

מנפתולי העלילה של הפרק הראשון: המנג'ר החדש של הכח ירושלים הוא במקרה גם בן זוגה הצמוד והמאמי של ליאן זליג פדידה (עדי הימלבלוי), איציק זליג (אלי דנקר) משתחרר מהכלא בו ריצה עונש על רצח אחרי חצי שנה בלבד ונכנס לקאדילק אדומה פתוחה בה ממתינה לו אשתו סמדר (אורנה כץ) וכולם, אבל כולם – מזדיינים תחת סדינים לבנים ומעומלנים, בפריים שעובר משמיכה לשמיכה מנשיקה משוחקת רע אחת למשנתה (פרט למיכל גבריאלוב ועופר שכטר). על כך נאמר – ויוה לאמינות.

גדולתה של העונה הראשונה של האלופה, אם אפשר לקרוא לזה גדולה, הייתה במידה לא מבוטלת של הומור עצמי, וזה היה חסר מאוד אתמול. פרט לאיות שגוי של האיצטדיון על שם פדידה (טדי קולק מתהפך בקברו), פסל הפיברגלס בדמות יהודה, מוסקו אלקלעי המעולה והמשחק המצוין של מיכל גבריאלוב (סיגי בר חיים) עם יציאות כתובות לא רע סטייל "נשאמאמי" ההיסטורי ו"מלצריטה", הפרק היה, איך לומר זאת בעדינות – מביך.

המבוכה רק הלכה והתעצמה בכל פעם שסשה גרישקוב ורוני סופרסטאר הבליחו על המסך בלי אזהרה או כתובית להגבלת גיל הצפייה. וכמוהן ניר (נירו) לוי הרופא (כן, ליהוק אמין, גם אנחנו חשבנו ככה), שמנהל עם רוני סופרסטאר והביריות הלבנות אוף קמרה את הדיאלוג "אתה משוגע" – "את מדהימה", ואז השניים מתפנים לזיון סוער בחדר של פדידה התרדמתי שסובל מחלומות ביעותים על הטביעה. גם לנו היו כאלה הלילה.

לצערנו, הטראומה לא נגמרה בזה. נדמה כאילו יוצרי האלופה 2 ניסו להמשיך בקו המודעות העצמית לז'אנר, אחרת לא ניתן להסביר את ההחלטה להכניס מעברונים שהיו מביישים גם הפקות של ערוץ הכנסת. כל מיני סלפסטיק כדורגל, מגרשים ירוקים מבצבצים מפינות מסך ומשתלטים עליהם באלימות, אפקטים אומללים של מסך ירוק, והשם ישמור. יש קו דק, דק מאוד, בין הומור עצמי ומודעות עצמית לבין האסון שריצד על המסך אתמול. לא בטוח שהרמת גבה וחיפוש נואש אחר הכפתור שמריץ קדימה (הרגלים של VOD) זה האפקט ששי קפון רצה ליצור אצל הצופים.

ומי נפקד? טובה גמזו (מירב גרובר) ומילי דיאמנט (לירון ויסמן) חסרות כל כך שבא לבכות, כמעט כאילו לא היה צידוק לעונה שניה בלעדיהן (השמועה אומרת שהן תחזורנה במהלך העונה). הטרנסג'נדרית עשתה את שלה, הטרנסג'נדרית יכולה ללכת, וחבל, כי היה נחמד לצאת קצת מהקופסה ולראות את הרומן הלא שגרתי בין השוער של הקבוצה לבין אלונה הטרנסג'נדרית המהממת. וכמובן, הפער הבלתי ניתן לאיחוי שנוצר מעזיבתם של ג'לאל קאסום (ג'ו סווייד) ודריה זליג (ורד פלדמן). ומי נשאר? רק עובד (ליאור שמש) עשה לי שמח, כמו בעונה הראשונה. מי היה מאמין, שעובד יהיה תקוותי האחרונה. אולי פשוט נחזור לראות חדשות ודי.

"האלופה 2", ימי א' - ה', 20:05, הוט 3

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully