איה קרמרמן ושירלי גליק הן שתי דוגמניות שזכו להגיש אייטמים מבדרים בנושאים מגוונים (סקס, דוגמנים והשקות חגיגיות) בתוכנית "ערב טוב עם גיא פינס". השתיים מצליחות להרחיב את התודעה בכל הנוגע לנושאים שבינינו לבין יחצנינו. הן מהלכות על הקו של יפות ומשוחררות עם טוויסט "כזה כאילו" שנדמה שאפילו דבי ונולי כבר הבינו עד כמה הוא פאסה לאללה.
אבל שתי הבחורינות האלה קורצו מחומרים אחרים כנראה. הן רעשניות, קופצניות, מטרידות, מחבקות, מנשקות, מלטפות, שואלות, רומזות, כאילו שנלקחו היישר מקטלוג "שרלילת השנה 2001". קרמרמן וגליק מנסות להיות יותר קדושות מהאפיפיור, כלומר להיות יותר אורלי ויינרמן מהויינרמן עצמה, שהחדירה את הפאסון האהבלי המקומי לקונצנזוס והפכה אותו לסמל סטטוס לדורות הבאים. ויינרמן, אגב, צולמה בתוכנית של פינס כשהיא יושבת לצד שתי הבנות הנזכרות בתצוגת אופנה רנדומלית ועל פניה מבט חצי סהרורי שכאילו אמר: "בואנ'ה, הן אפילו יותר פוסטמות ממני".
אבל בכל הנוגע לקלילות הדעת של שתי הדוגמניות לשעבר והמגישות בהווה, ישנה איזושהי קושיה קטנה: האם מדובר בהעמדת פנים או שמא באורח חיים? ועל כך ייאמר: זו נבלה וזו טרפה. האחת, קרמרמן, קלילה ומעצבנת, ואילו השנייה, גליק, דקה ומחרפנת. השתיים יכולות להוציא כל בר דעת מדעתו עם תצוגת נפל שכוללת ברנז'איות אקסטרה מיודדת, עילגות אולטרה מיוחמת וחביבות סופר מפגרת.
ה"חה חה חה, חי חי חי חי" שלהן, שמגובה ברמת דיאלוג של וייבערס בנות 20 פלוס, הוא אמנם חינני יחסית, במיוחד באזורים בהם משננים את תפריט ארוחת הצהרים של בטי רוקאווי, אבל אם היינו מנסים לתהות על קנקן המוסריות של האייטמים אותם מגישות השתיים, היינו מגלים חטא נורא: אסקפיזם, אליטיזם, היבריס לא נורמלי וחיבה לא מבוטלת לעכוזים גבריים המעוצבים בצורתו של תפוח עץ, שאם נמשיל אותו לסיפור הבריאה, נגלה שאין דבר שקרמרמן וגליק היו רוצות יותר מאשר לנשנש איזה דודי בלסר. האחרון, אגב, לא מחבב את בני מינו, מסרב להסיר חולצות בפרהסיה לא מכובדת וחולם על קריירה ענפה בתחום עריכת הדין.
ולמען הסר כל ספק: השורה התחתונה, בסופו של דבר, היא שלא הייתי מביא באף אחת מהן.
אבל למה, גבר?
28.8.2001 / 15:43