פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עיר קטנה בערבה: אפילו המציאות המדומיינת של מודיעיון לא מעניינת

      איך זה שבתל אביב כל אחד הוא אושיה בזמן שבמודיעין כולם אלמונים? טור הפרברים של אודי הירש נדרש לסוגיית היידוע

      כותרת השער של אחד ממקומוני מודיעין בישרה לפני מספר חודשים על תופעה חדשה ומרעננת: סלבריטאים עוברים לעיר. ניחשתי שכמוני הם מבקשים לנוח מהמולת המטרופולין התל אביבי וגילו סופסוף את קסמה של העיר מלאת הפארקים, השוכנת בסמוך ליערות מוריקים ושאזור התעסוקה שלה מורכב מקניון אחד שמעסיק מוכר אחד, בחנות לסוכריות גומי. מעיון בכתבה התגלה כי הכוכבים המדוברים הם בעצם רותם אבוהב, שלפי השמועות רכשה דירה בעיר העתיד. הכתב מסר, בכנות ראויה לציון, כי המידע לא אומת.

      לאחר שמבצע איתורה של אבוהב עלה בתוהו, התברר שהאישה המפורסמת בעיר, פרט כמובן לטניסאית שחר פאר (שמגיעה מרעות הסנובית, כך שזה לא נחשב), היא שרון הכהן. ואכן, אי אפשר להתווכח עם מעמדה של הכהן כסלב על ואפילו סמל סקס, בהנחה שתסכימו להעמיד פנים שאנחנו ב-1986, השנה בה "אלכס חולה אהבה" בכיכובה יצא לאקרנים, ושהכהן לא הפכה בינתיים למורה בתיכון, שמשלימה הכנסה בטלנובלות.

      ידוע בציבור

      בינתיים, עד שהידוענים יעמדו על טעותם ויציפו את עירי (כדאי לכם - אוטוטו יש כאן רכבת!), אני מתנחם במפורסמים הרבים שאני מכיר בתל אביב, שבה אני עובד. כך למשל, בשבוע שעבר התברר לי כי עובדת זוטרה בוואלה!, שכלל לא ידעתי את שמה, היא משוררת וסוג של דמות בחיי התרבות והלילה בעיר. זאת לאחר שגיליתי את תמונתה ושמה במדור המוזר של איתמר בן כנען ב"העיר". עמית אחר לשעבר לעבודה, שחלק איתי צלחות לא קוליות בעליל, אך בהחלט משביעות, של אורז וכדורי בשר בהפסקות הצהרים במשרד, נבחר לאחד האנשים הקוליים ביותר בתל אביב על ידי המגזין "טיים אאוט". כידיד של אותו אדם, אני יכול להעיד כי הוא מוכשר בטירוף, אבל קול הוא לא, אלא דווקא רגיש עד מאוד. כתבה באותו שבועון תל אביבי בישרה על הפיכתו של פאב ברחוב גרוזנברג למקום חם במיוחד, שבו תוכלו למצוא את אנשי הבוהמה החדשים. בתמונת המחזור של יושבי המקום המפורסמים והקבועים ניתן היה למצוא את פרצופיהם של פרחי תקשורת, גיל ממוצע 22, ששמם לא אומר דבר כמעט לאיש. אין זה משנה: מהיום הם סלבס. הרי כך כתבו במקומון.

      כתושב מודיעין, אני מוצא את תופעת היידוע (מלשון סילברוט) של כמעט כל תושב בתל אביב מתסכלת במיוחד. כאילו אין די בכך שתל אביב היא עיר בעלת חיי תרבות תוססים, בעוד מודיעין יכולה להתגאות בעיקר בצמד המרשים של בן סהר מול אסטוניה, הרי שהעיר הגדולה עושה הכל כדי להתרחק מהפרבר עוד יותר. מקומוניה עובדים בקדחתנות כדי להמשיך לנסח אותה לדעת - ועושים זאת בכישרון רב – בזמן שתושבי מודיעין נותרים באלמוניותם.

      המשימה הראשונה של המקומונים, בשנות ה-80, היתה לספר בפרוטרוט על הדמויות המובילות בעיר וגם על המקומות, על האתרים, על פינות הרחוב, החנויות והמסעדות. אחרי שכל דוכן סביח דלוח הפך ל"מיתולוגי", התפנו המקומונים לסימונם של כל שאר האנשים, המפורסמים פחות, החשובים פחות. כל הומלס עם בעיות נפשיות נעשה "דמות מוכרת ואהודה על תושבי העיר", כל צעיר שפירסם שיר הוא "סופר", לכל אדם שכתב משהו ב"מעין" או ב"מערבון" יש ערך בוויקיפדיה ולפי מדורי הברנז'ה, לכל עיתונאי שמרוויח משכורת רעב יש "מקורבים" ש"מוסרים כי הוא שוקל את ההצעה". המצב הגיע לידי כך שבשעת עיון במדור הרכילות של "טיים אאוט" ובעמוד של בן כנען ב"העיר", נתקף אני במבוכה קלה, שכן מרבית השמות אינם מוכרים לי. בסמוך לתמונות כתובים שמות משפחה, שאמורים לומר לי משהו, אך ככל הנראה פיספסתי את פועלם האמנותי של המצולמים. אולי מפני שמיצמצתי בעיני מספר פעמים בחמש הדקות האחרונות.

      העיר המדומיינת

      אפשר ללגלג על מגמת היידוע, אבל זו תהיה טעות. כוחה של תל אביב אינו נמדד רק במתרחש בעולם האמיתי, המעשי, ואפילו לא בחיי התרבות והלילה המפותחים שלה. כוחה טמון גם בעיר המדומיינת, זו שחיה בעיקר בראשם של חלק ניכר בתושביה. כשאני רואה את תל אביב, נגלית לעיני עיר מכוערת למדי, רועשת מדי, עם בתים מטים לנפול ודירות שכורות עלובות למראה. כשאני שומע תל אביביים ותיקים מדברים על עירם צצות שם מילים כמו "ניו יורק", "מנהטן", "סקסית" ו"קסומה". נדמה כי האופן בו המקומונים מסמנים כל העת אנשים ומקומות חדשים, חשובים או לא, הוא חלק מתהליך העצמתה של תל אביב המדומיינת, ניפוחה, האדרתה ובעיקר ביסוס ייחודה וחשיבותה. וכך, כשאתה מסתובב באזור הבראסרי או הקנטינה, תוכל לדמיין שאתה בהוליווד או בווילג' של ניו יורק, כשכמעט כל מי שצועד לידך הוא איש חשוב, גם אם בפועל הוא ממש לא. פתאום גם אתה תרגיש לרגע שתל אביב סקסית.

      לכן, המרחק בין מודיעין לתל אביב, אותם 30 קילומטרים עלובים, הולך וגדל. נכון, מודיעין האמיתית, המעשית, משעממת עד מאוד, אך זו המדומיינת משמימה עוד יותר. מקומוני תל אביב וצעיריה גילו אפילו את חולון ואת בת ים המושמצות לשעבר. היום מתפרסמת ב"העיר" כתבה על מסעדה בראשל"צ, ישמור השם. מודיעין נותרה רחוקה, שוממת, שמועה של עיר, אי שם, ספק בשטחים, בכביש שבהמשכו מתרחשים מפעם פעם פיגועים. עירי, נכון לעכשיו, היא בדיחה בארץ נהדרת. גם במודיעין יש אנשים מעניינים – אני אישית מכיר כמה – אבל אף אחד לא טורח לנסח אותם ואת פועלם. מקומוני העיר מנסים, אבל הם זוכים רק לפירורים מתקציבי הרשתות הארציות. התוצאה היא שבין דפיהם נראית מודיעין אפילו פרובינציאלית יותר ממה שהיא באמת.

      רק תנו לנו "טיים אאוט" משלנו, ותראו את מודיעין הופכת לפרבר עם סטייל, את המדריכה ב"דיאדה" למיתולוגית ואת חנות הצעצועים ל"הכי מוצדקת בעיר". עד שזה יקרה, הפער בין תל אביב המדומיינת לפרבר המדומיין יהיה רב ועצום, בערך כמו המרחק בין מודיעין למנהטן.