"עובדה" גרמה ל"ארץ נהדרת" לאלתר - והתוצאה בינונית

ליקויי מנהיגות – העונה הפתיחים של ארץ נהדרת היו ברוב המקרים קטעים חזקים, קצרים וממוקדים, אולם לא לעולם חוסן. כנראה שהדמות של קונדליסה רייס, כולל שינוי בנפח האף, לא באמת יכולה להוליד משהו טוב.

אולפן פתיחה – הסמיכות של צילום התכנית לשידור "עובדה" מלמד שככל הנראה מערכון הפתיחה נכתב ברגע האחרון. הוא גם נראה כך. למרות שהדמות של אילנה דיין חיובית בסך הכל, היא לא מצליחה לסחוב את המערכון על הגב, ופונה לשטיקים הישנים (אנגל, עוד דקה נשוב); הדמות של הטוקבקיסט היא בכלל בעייתית, כשהיא מנסה להעביר התנהלות של מדיום אחר לגמרי, לתוך פורמט טלוויזיוני, ונכשלת; עד עכשיו לא הצלחתי להבין למה לתוכי מואיז יש מבטא מזרחי וריטה מתחילה נהדר, אבל נגררת למקומות הכי צפויים עם חזרה על רפליקות ה"תודה" שלה באופן מוגזם.

דווקא הדמות שמגיעה בסוף המערכון, זו של שר האוצר אברהם הירשזון, מצליחה להציל ממנו משהו. עם פולקע ביד (ואח"כ על האוזן) וקצת קלפטומניה בריאה משולבת בזחיחות, לא ברור למה הוא לא נכנס כל כך מאוחר.

אמאל'ה – בשבוע שעבר קודמה "מסודרים" והפעם סדרת דגל אחרת של קשת. אורנה בנאי, שנכנסת לנעליים של עצמה בתפקיד אחר, טובה וחבל שלא זה היה הפתיח של כל התכנית.

מיומנה בסדר – מה שמתחיל כמו מערכון מצוין עם מיומנה, שמביאים את הסעיף במובן החיובי ומריאנו כאב המשפחה שמאבד את זה לאט-לאט, משתרך, נגרר ומסתיים באנדרלמוסיה וצעקות. חיים יבין מיותר ודודידו מצחיק עם הכיפה והיחסים הפגומים עם דפנה.

פילוס מוחה על משחק הנבחרת – פילוס ושימי מתראיינים לקיציס, כלומר נמצאים באולפן ויוצאים מתוך הקיום המערכוני שלהם. אי אפשר שלא לצחוק כששימי אומר "אצטוניה".

השינוי בקיבוצים – דמותו של פרידמן כקיבוצניק איטי מהזן הישן לא מצליחה לסחוב את המערכון כולו על גבה, וגם התסריט, שמעמיד את קלישאות הקיבוץ, מול קלישאות הבורגנות, לא מספיק חזק.

הגבעטרון זוכים בפרס ישראל – פרידמן בתור השמנה שרק עושה תנועות עם השפתיים מזכיר את שיפשיף והביצוע ל"טורו", למרות הסלידה שלי משירים שמשנים להם את המלים, היה טוב.

הבלוג – התחיל מצוין עם הדיוק בדואליות, שנמצאת בנסיעה לפולין, אבל התארך יתר על המידה עם סאגת הצ'יזבורגר.