וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

עוד מאסטרפיס של קופולה

איל פרידמן

1.4.2007 / 11:15

רגע לפני שהוא יוצא לחופשה, איל פרידמן מבקש ממכם לשים לב לאלבום החדש של אימני קופולה ומבטיח שלא תתאכזבו

"אתה רוצה לשנות את העולם/ עדיף שתתחיל עם עצמך/צדקה מתחילה בבית בעור בו אתה נמצא/אני לא אומרת שאתה צריך ללכת ולשנות את הפרצוף שלך/ אבל אם הוא כל כך מטריד אותך כדאי שתעשה ניתוח אף פלסטי/ אני מדברת על מה שמונח מתחת לשחור והלבן/ יש מאסה של אפור/ שנקראת המח שלך/תעשה את החישובים או שתשכור מישהו שיעשה את הספרים/ אבל אתה האחד שישלם את המיסים". ("Black & White Jingle No.1", אימני קופולה, תרגום חופשי).

אימני קופולה התגלתה לעולם ב-97' עם "Chupacabra", אלבום בכורה חביב ששילב בין פופ גרובי ואינטליגנטי, שקצת הזכיר את ננה צ'רי, היפ-הופ חם בהשראת דיגאבל פלנטס וארסטד דיוולופמנט והפקות וגרובים בסגנון בק של ימי "לוזר". הלוק השובבי-סקסי-מקורי שלה כנראה גרם לחברת הענק קולומביה/סוני להאמין שיש לה סנסציה חדשה ביד, ולקופולה היה להיט אחד באותה שנה בשם "Legend of a Cowgirl" (עם הסימפול מ"סאנשיין סופרמן" של דונובן). וזהו. את תקליטה השני היא ביססה יותר על נגינה חיה ופחות על סימפולים ומכונות, אבל החליפות בקולומביה, שציפו ממנה להביא את הלהיט הבא ולא מצאו אותו שם, סירבו להוציא לה אותו. במה שמצטייר מבחוץ כאכזבה מעסקי השעשועים, יחד עם חוסר היכולת של סוני לקבל את כל מגוון היצירה של קופולה על חלקיו היותר אמיצים, היא נטשה את המשחק. העין ציבורית, כולל אתרים כמו "אול מיוזיק", נוטה להאמין שהיא יצאה לפנסיה מוזיקלית בטרם עת.

אבל קופולה בסך הכל ירדה למחתרת. בשלב הראשון היא שיחררה ב-2002 בצורה עצמאית לחלוטין את "Little Red Fighting Mood", תקליט פופ מחוספס ונהדר, שכלל בעצם חלקים ניכרים מהחומרים שלא נכנסו לשני התקליטים הקודמים. כבר באותה שנה היא מוציאה עוד פיסת קסם בוגרת של גרוב ואינטליגנציה, Post Traumatic Pop Syndrome" ", וב-2004 את "Afrodite" הסולי יותר. למעשה קופולה עושה את הכל סולו, היא חברת התקליטים של עצמה, היא מוכרת את תקליטיה עצמאית ומנהלת את האתר שלה בעצמה. עוד שני תקליטים בהמשך, ניסיוניים יותר, אחד בגוון אקוסטי והשני הוא מגרש משחקים פופיים בשדות של גוספל, אופרה ומחזות זמר. בתחילת השנה הזאת היא משחררת, עדיין אינדי לגמרי, את אלבומה השמיני (!) , שהוא לא רק פסגת יצירתה אלא גם אחד התקליטים הכי מרשימים של 2007.

סופיה, מאחוריך

זה לא רק השיער שלה, שגורם לי לחשוב על קליס, כשאני מקשיב לקופולה. הבחורה הזאת היא דוגמה מאלפת לכך שלא – לא כל מי שטוב בסוף מגיע להכרה, לפחות לא ברמה הכמותית. כי הסנסציה נמצאת פה, כבר שנים. מאז שחטפה את הבום שלה מתעשיית הכסף הגדול, קופולה פורייה בטירוף, ורק נשמעת חצופה ומרעננת יותר עם השנים. בתקליט החדש יש לה לחנים מורכבים מתמיד, והשילוב בין הנטייה שלהם להזכיר לפעמים איזה מחזמר ברודווי, יחד עם הכשרון שלה למשחקי מילים ציניים, מזכירים לי לא פעם את רג'ינה ספקטור. וגם ספקטור, למי שהספיק לשכוח – הייתה אומנית אינדי שפעלה במחתרת ועשתה את הכל כולל הכל בכוחות עצמה, ממש עד לא מזמן.

"The Black and White Album" החדש של קופולה הוא אלבום פופ מתריס. כבר מהשניה הראשונה, כשהוא עוד שקט יחסית, נשפכות מפה הדבש של קופולה כמויות של סרקאזם ותסכול. היא נשמעת ממורמרת על העולם ועל עצמה, ולמרות שרוב השירים קליטים ומזדמזמים כמעט מיידית, התקליט הזה לא בא לפנק את התחת, אלא להביא כאפות מצלצלות אחת אחת למח וללב. איכשהו, תוך כדי, הוא דווקא מצליח להיות מנענע ישבנים מבלי להתאמץ, וגם להעלות לא מעט חיוכים של עצב.

עור שחור, פה לבן

"התעוררתי לבנה היום
והכל הלך טוב היום
התעוררתי לבנה היום
והכל היה יופי טופי
התעוררתי לבנה גזעית
הייתה לי הבנה
אני צריכה לנצל
את המצב המזויין הזה
אני נכנסת לחנות
לא מקבלת מבטים קשים יותר
אני אלך לשדוד בנק ממש מהר
ולבטח הם יאשימו את
התחת השחור שלך
תחת שחור
תחת שחור
תחת שחור
...ואני התגלמותו של אזרח הגון למופת
והשוטרים פשוט ממשיכים לנסוע למרות שאני בסופר מהירות
אני מכירה חבר'ה שחורים ממש טוב כי אני רואה לי קצת דייב שאפל
במסעדת יוקרה הם לא מניחים שאני רוצה
עוף
עוף
עוף
עוף..."

"Woke Up Hwite" (הטעות המכוונת במקור) מגיע אחרי פתיחה בגוון רוק סיקסטיז חם, והוא שיר Pאנק. אמיתי, מושלם, מתומצת, מטלטל. קופולה בת ה-29 היא ילדה למשפחה איטלקית/שחורה מלונג איילנד. על "התעוררתי לבנה" היא מספרת בעמוד המייספייס שלה: "השיר הזה מנג'ס לי להיכתב מהיום שנולדתי. אני חצי לבנה…אני חצי שחורה…אבל כל עוד עורי חום…אני עדיין אדם שחור…עד שאני פותחת את הפה ונשמעת כמו בחורה לבנה עם קול אסרטיבי נמוך. קשה מאד לקטלג אותי…מוזיקלית וסוציאלית. העברתי את שנות הנעורים שלי בלספר לאנשים שאני חייזר…פשוט לא רציתי להתמודד עם הטייפ-קאסטינג. אבל החרא הזה משיג אותך כשאתה מתבגר…".

משבר גיל 30

קופולה היא אמנית פופ נטולת בושה. עכשיו, פחות מתויגת מתמיד, לא איכפת לה אחרי מתקפת הPאנק הזאת לשים מייד שיר אר 'נ' בי מקסים ונוגה. מה לא איכפת לה, נראה לי שהיא עושה את זה בשביל להרגיז, מה שגורם לי לאהוב אותה אפילו יותר. "היום יום הולדת 30 שלך, בשום אופן לא עושה אותך חולה/ היום יום הולדת שלושים שלך, את מעבר לגבעה, מעבר לגבעה" היא שרה ב-" 30th Birthday" , קטע ראפי כוחני, עוצמתי ובומבסטי, שמציג לראווה, בלי שום בושה ,את הפחד של קופולה מהזדקנות. עוד בהמשך היא שרה על התמכרויות לחומרים לא בדיוק בריאים, על מיניות, אחד אלים והארד-קורי במיוחד על יוקו אונו ו"I Love Your Hair" , היפ-הופ רוקי בגוונים אופראים, על ההתעסקות המוגזמת והשטחית בתסרוקת שלה, ששוב גורם לי לחשוב על קליס. תעזבו אותנו משיער, מלוק זוהר או מגוחך – תלוי בעיני המתבונן - פשוט תקשיבו כבר למוזיקה, ס'אמק, אנחנו מפספסים כל כך הרבה כשאנחנו לא מקשיבים.

"מצאתי את התמונות המלוכלכות שלך / שמעתי את השקרים המלוכלכים שלך/ אם מה שהם אמרו נכון / כדאי שאקרא לאף.בי.איי/ מצאתי את התמונות המלוכלכות שלך/הן נחשפו בפזיזות/ מפוזרות על ריצפת חדר השינה/היית צריך להשאיר אותן נסתרות/ שום דבר בטוח ושלם איש מלוכלך מלוכלך שכמותך/ נתפסת עם המכנסיים למטה/ עם ראשך בידך/...גרמת לבחורה שמנה לבכות..." ("Dirty Pictures", תרגום חופשי).

השיר הזה, אחד המדהימים של השנים האחרונות, נפתח כמו קטע גרוב שמן ומסונתז מימי הזהר של פרינס, פותח דיסטורשנים על ההגשה העצובה שלה, מערבב עוצמות רוקיות עם הומור דק וכאב עצום. בכלל, לקופולה יש איזה עניין עם סוטים וסטיות. ב"Little Red Fighting Mood" היא שרה את "I Know Karate", בו היא מאיימת במכות על סוטים שאורבים לה ברחוב. היופי הוא, שאצלה תמיד קשה לדעת – היא באמת פוחדת מסוטים או שמא היא הסוטה בעצמה ורק מדברת עליהם לכאורה ממקום חיצוני.

בסוף אוגוסט האלבום הזה ייצא מחדש באייפקאק, הלייבל של מייק פאטון, איתו קופולה מופיעה, שרה ומנגנת כינור במסגרת סיבוב ההופעות של פיפינג טום. כולי תקווה שמשם והלאה קופולה תזכה להכרה שכל כך ראויה לה. פאטון כבר יודע. בינתיים את התקליט הזה וגם את קודמיו (חוץ מ"צ'ופהקאברה" ) אין למצוא בסולסיק ובשאר הרשת, אלא רק לקניה באתר של קופולה. זה שווה את זה. אל תפספסו אותה ואת אחד מתקליטי השנה. ביי בינתיים.

Imani Coppola – The Black And White Album
(Indie)

בכוח לשלם יותר?

עוברים עכשיו לוואלה מובייל ונהנים מ-4 מנויים ב100 שקלים

לכתבה המלאה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully