בסיסטית מחפשת להקה

אם אתם בסביבות גיל ה-30 אתם בטח זוכרים את הקליפ של "The King of Rock 'N' Roll" מ"זהו זה" (סקר קצר שעשיתי בין מכרי העלה שזה הקליפ שהכי הרבה אנשים זוכרים מ"זהו זה" - כנראה שנקניקיות מרקדות מסביב לבריכה זה לא אימג' ששוכחים כל כך מהר). "קינג אוף רוקנרול" הנ"ל הוא השיר הפותח את האלבום השלישי של הלהקה הבריטית פריפאב ספראוט (Prefab Sprout). זה שיר מצחיק ומגניב, אבל הוא מקשה על הנסיון להסביר מיהם פריפאב ספראוט באמת, מה הם עשו, ולמה זה כל כך חשוב. תשכחו מהנקניקיות, ואני אנסה שוב.

בין 84' ל-2001 הוציאו פריפאב ספראוט 7 אלבומים, כמה מהם טובים מאוד, אך תמצית ההוויה שלהם טמונה ב"סטיב מקווין", האלבום השני, שיצא ב-85'. אני לא מגזימה כשאני אומרת ש"סטיב מקווין" הוא אחד מאלבומי הפופ היפים ביותר אי פעם, ואני יותר משמחה לבשר שהוא יוצא עתה מחדש, במהדורה כפולה ומיוחדת, אחרי שעבר עריכה דיגיטלית בידי המפיק המקורי, תומס דולבי, לכבוד 25 שנה ללייבל Kitchenware שבו יצא.

פריפאב ספראוט הוקמו במחוז דורהם בצפון-מזרח אנגליה בסוף שנות ה-70 על ידי פאדי מק'אלון. אחיו הצעיר, מרטין, ניגן באס, ומאוחר יותר הצטרפה ללהקה חברתו של פאדי, שהייתה מעריצה של הלהקה. להביא את הבחורה שלך לשיר קולות רקע זה אקט די פתטי, אלא שקולה השברירי של וונדי סמית העניק לפריפאב את קולות הרקע האווריריים ביותר בהיסטוריה של הפופ, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהקסם החד פעמי של הלהקה.

אחרי אלבום הבכורה, “Swoon”, הצטרף ללהקה המתופף ניל קונטי, ואשף האולפן תומס דולבי - שהפך ברבות הימים לאיל הון אינטרנטי – זומן להפיק את האלבום השני. פאדי מק'אלון נתן לדולבי כמות עצומה של שירים שכתב על מנת שיבחר איזה מהם הוא רוצה בתקליט. דולבי בחר 11 שירים, שרובם, הסתבר בדיעבד, נכתבו ב-79', הרבה לפני האלבום הראשון. בתור כותב שירים מסורתי שמבין מעט מאוד בטכנולוגיה, נתן מק'אלון לדולבי יד חופשית בכל הקשור להפקה.

מצד אחד אפשר לשים את פריפאב ספראוט לצד אצטק קמרה, לויד קול והקומושנז, ה-Go Betweens ו-Orange Juice, כחלק מגל של להקות פופ גיטרות בוגר ומתוחכם שצמחו בשנות ה-80. מצד שני, ההפקה של "סטיב מקווין" מוציאה אותו מהצניעות האינהרנטית לאינדי-גיטרות ולוקחת אותו למקום אחר, הרבה יותר נוצץ. דולבי מיקם את פריפאב ספראוט בחזית הסופיסטיפופ (שהיה שם הרבה לפני שהמציאו את הסופיסטיכוסית), לצד סקריטי פוליטי, הסטייל קאונסיל ו-ABC. החל מאלבומם השני הפכו פריפאב ספראוט ללהקה שמייצרת מוזיקה חלקלקה, אלגנטית ומלאת נשמה, עם נגיעות של ג'אז וסול. פעלולי האולפן של דולבי תגברו את כתיבת השירים ואת השירה של מק'אלון, שניחן בקול סול-תכול-עיניים לא פחות כובש מזה של סולני הלהקות הנ"ל.

מבחינה מוזיקלית "סטיב מקווין" משלב כתיבת שירים קלאסית ועל-זמנית עם הפקה תקופתית, שנשמעת מצוין גם היום. מבחינה תוכנית זהו אלבום שמדבר על רגשות מעט יותר מורכבים מאלבום הפופ הסטנדרטי. הוא עוסק בחולשות אנושיות, בתשוקה וחרטה. כל שיר בו שובר לך את הלב, כי הוא משרה עליך תחושה מתמדת של כמיהה, ומדגיש, שוב ושוב, את הפער בין היופי המושלם של המוזיקה לבין האמת המרה והמבלבלת של החיים.

את הפער הזה מדגיש "סטיב מקווין" על ידי שימוש באסתטיקת סיקסטיז, הטומנת בחובה את הרומנטיקה הטראגית ותחושת ההחמצה של נעורים אבודים ויופי שעבר מן העולם. הרמזים שזורים בכל פינה: האלבום קרוי על שם כוכב הקולנוע הקולי ביותר של הסיקסטיז (אם כי באמריקה נאלצו לשנות את שם האלבום ל"Two Wheels Good" בשל בעיות משפטיות); את עטיפתו מעטרת תמונה של הלהקה על אופנוע מהסוג שהיה למקווין בעצמו וגם לג'יימס דין; האלבום נפתח באווירת כאילו-קאנטרי עם שיר שנקרא "פארון יאנג", על שם כוכב קאנטרי אמריקאי שהיה בצעירותו חביב הבנות; והקליפ לשיר “Goodbye Lucille #1” (ששמו שונה ל"ג'וני ג'וני" כשיצא כסינגל), שנראה כמו קליפ של הסמיתס, עושה מחווה לסרטי הקיטשן-סינק דרמה הבריטיים של שנות ה-60.

מרוב התרפקות על האלבום המקורי, כמעט ושכחתי להתייחס לבונוס הנדיב המצורף להוצאה המחודשת. פעם לא הבחנתי בזה, אבל כששומעים את "סטיב מקווין" היום אי אפשר שלא לשים לב שההפקה באמת רדיקלית – לא יחסית לזמן שבו היא נעשתה, אלא ביחס לשירים עצמם, שרבים מהם קרובים יותר לג'ורג' גרשווין או קול פורטר מאשר לפופ של האייטיז. לפני ההפקה יש את השירים, והדיסק השני בהוצאה המחודשת נותן הזדמנות לשמוע 8 משירי האלבום במערומיהם, בגרסאות אקוסטיות חדשות שפאדי מק'אלון הקליט בשנה שעברה. לא שלא יכולנו לנחש, אבל גם בלי ההפקה הנוצצת, ואפילו בלי קולות הרקע עוצרי הנשימה של וונדי סמית, אלה שירים יפהפיים. מי שאוהב את האלבום המקורי חייב לעצמו גם את האסופה האקוסטית הזו, ואילו מי שחשדן כלפי פופ אייטיזי מופק, יכול עכשיו, לראשונה, להתאהב בשיריו של מק'אלון.

בין אם פריפאב ספראוט רק התקרבו אל הפופ המושלם או נגעו בו ממש, "סטיב מקווין" הוא נס קטן של פופ מתוחכם, אלגנטי ובעל גינוני נימוס ללא רבב. זהו פופ שאתה יכול בקלות להביא הביתה להורים, אך להיות רגוע שהם לעולם לא יבינו מה המשמעות שלו בשבילך.

Prefab Sprout, “Steve McQueen: Legacy Edition”
(NMC)