בטיפול

אם אתה שם – אתה קיים; ואם אתה קיים – אתה חייב להיות בדיכאון. זה המוטו החדש של הסלב בשנים האחרונות. זה מתחיל בהתעניינות של מוסף באיזה מקומון גדול. מסתבר שרוצים אותך לאיזו כתבת שער ומערך יחסי הציבור פוקד עליך למכור את עצמך בן-זונה. כל זה כדי שהטלנובלה החדשה, בה אתה משחק בתפקיד אופי של חוט דנטאלי, תצליח. אחר כך אתה עומד מול העיתונאי ומפגין עצבות. האושר שלך יגנוז את הכתבה, הכעס שלך יוציא כמה טיזרים ויילך לאיבוד בחוסר הזיכרון הקולקטיבי, והדיכאון שלך – הוא כבר ייתן לך שער במקרה המספק ועוד כמה פרקים בעונה הבאה של הסבונייה.

אז אתה נכנס לדיכאון ומדבר על זה בפתיחות, רצוי קליני, אגב. רצוי גם ניים דרופינג של נוגדי דיכאון, אבל לא פיתרון אלטרנטיבי – זה כבר 98'. יופי, ככה אתה מגניב.

שמו של הסרט '21 גרם' ענה על השאלה כמה שוקלת נשמה. הגידול בכמות הסלבס שמתקשים לקום בבוקר מהמיטה – אפילו בשביל אודישן, אפילו בשביל להוריד את הכלב, אפילו בשביל זיון עם מעריצה קטינה – כבר הוריד את משקל הנשמה שלהם לקרוב מאד לאפס. עכשיו אתם צריכים להיכנס לדיפרסיה: 100 מ"ג של פארוקסטין ואתם מוכרים את נשמתם לתדמית.

הדיכאון שלך זה האופוריה של הסוכן שלך, האורגזמה של מערכות העיתונים, האקסטה של הקוראים, חשבון הבנק המנופח של גוזרי הקופונים, אבל לא של אמא שלך. מסכנה, היא תצטרך להסביר עם סלים במדרגות לעליזה מקומה 2 שהיא הייתה אמא טובה. איזה דיכאון, אתה עדיין חוט דנטאלי.

ליאור אשכנזי או שאר ליאורים, נגמלים, כדורים, מאושפזים וכו'. רק שתבינו, הדיכאון שלכם פאסה. הרבה יותר מגניב ללקק היום גלידה ולטפטף על עוברים ושבים, כי האושר זה הדיכאון החדש. יש משהו עלוב בניסיון להיות מגניב על חשבון הרוקח השכונתי, בריצה קשת-גפיים לעבר השרינק כדי להתחנן על נפשכם לעוד מרשם בניסיון לעשות מזה קריירה, זוגיות וסקס. פ-א-ת-ט.