מיסקונספציה נפוצה היא לחשוב שווירד אל ינקוביץ' - המוכר לכל בזכות הפרפראזה היצירתית שלו ל"איים באד" של מייקל ג'קסון, שהפך במחי בננה לפצצת הצחוק "איים פאט" - גמר את הסוס לפני שנים. כמו כן, טעות מרה היא לחשוב שהבחור עדיין מסתובב עם תלתלי אסתר שמיר, שפם ומשקפיים.
ווירד אל ינקוביץ', ככה כמו שאתם רואים אותו, ממשיך לרתק דורות של מעריצים עם יכולות החריזה והסאטירה היוצאות מן הכלל שלו, כשהוא כותב מדי יום פארודיה חדשה ללהיט אם.טי.וי עכשווי (שמכעיסה את מעריצי גירסת המקור ומשמחת את שונאי גירסת המקור, כך שהוא יוצא מנצח מכל הצדדים). ביום רביעי (29 באוגוסט) ב-1:30 בלילה ישודרו הלהיטים הגדולים של מר ינקוביץ' זה בערוץ VH1.
האיש שעטה כפפות מנתחים כדי להפוך את "לייק א וירג'ין" של מדונה ל"לייק א סרג'ן", הכניס ג'ולות לפה מתוך הסתלבטות על המלמולים של קורט קוביין כשהפך את "סמלז לייק טין ספיריט" ל"סמלז לייק נירוונה", והתפטם בתפוחי אדמה כשתרגם את "אדיקטד טו לאב" של רוברט פאלמר ל"אדיקטד טו ספאדז", חולש בשנים האחרונות על טריטוריות חדשות לגמרי, כשאף ז'אנר מוזיקלי הוא בלתי חדיר מבחינתו. הבנאדם הסתלבט על להיט הקאנטרי "אייקי ברייקי הארט" של בילי ריי סיירוס, נכנס בהיפ-הופיסטים כשהפך את Gangsta Paradise של קוליו לAmish paradise, קרץ לילדי אמריקה העלק-אלטרנטיביים - בעיקר ליהודים שביניהם - כשהמיר את "פריטי פליי פור ו ווייט גאי" של אופספרינג ב"פריטי פליי פור א רבי". וכשזה מגיע ללוק, ווירד אל נפטר מזמן מהמראה הליצני לטובת מראה הרבה יותר דינמי, כשהוא משתנה מן הקצה אל הקצה מקליפ לקליפ בהתאם לדרישת הפארודיה הנוכחית, מבלי לאבד לרגע את מה שמלכתחילה בנה אותו - הכיעור הבלתי ניתן לתפיסה שלו.
רשימת הקורבנות של ווירד אל ינקוביץ' עוד ארוכה ורבה, וכוללת בין היתר את קווין, הספייס גירלז, מרילין מנסון, ניין אינץ' ניילס, פאף דדי, הנסון, בק והביסטי בויז. כשזה מגיע לפרקטיקה הפופולרית של לקחת שירים מוכרים ולשנות להם את המילים, גם לנו יש מסורת ארוכה הכוללת כשרונות רבים. לנו יש את סמדר שיר ב"שירי רחוב", פנצ'ר, אלי יצפאן, טוביה צפיר וסער בדישי אצל רפי רשף (שדגל בשיטת ה"למה לקחת הרבה שירים ולשנות להם את המילים, אם אפשר לשנות את המילים תמיד לאותו שיר?") - לאמריקאים יש את ווירד אל ינקוביץ'. לפחות בדבר אחד אין לנו מה לקנא.
תעשה לי הכי מכוער בעיר
29.8.2001 / 9:52