הוא עוד ישוב

זה לא קל. לא קל לחיות פה בארץ, לא קל להיות פעיל פוליטי, לא קל להתפרנס, לא קל להקשיב לחדשות. לא קל. ובכל זאת, רק למתי מעט יש את היכולת – רצון זה הרי עניין נסיבתי – לארוז מזוודות ולעוף מפה. קחו למשל את לאה רבין, שהכריזה שנשבר לה ובא לה לעוף מפה אחרי שביבי זכה בבחירות 96', או את ביבי ששלח את עצמו לסיבוב הופעות בגולה אחרי התבוסה המוחצת בבחירות 99'. או, למשל, את עזמי בשארה.

כן. בשארה, עם הדרמה שהוא מנהל בשלט רחוק עם התקשורת המקומית בנוגע לעזיבתו או אי-עזיבתו; התפטרותו או אי-התפטרותו; והאשמות על רדיפות, הפך גם הוא, עם הסנסציה האחרונה, לעוד אחד בשורה ארוכה של אנשים שנשבר להם. הוא לא היחיד; את הארץ זונחים לא מעט אנשי מקצועות חופשיים, שכירים, בעלי הון או אנשי עסקים, שרוצים להבטיח לצאצאיהם ולעצמם חיים שפויים, פחות או יותר. רצוי רחוק עד כמה שאפשר מאזור מלחמה.

אלא שמאנשי ציבור יש ציפיות אחרות. וכשהם משתמשים בפריבילגיות שהג'וב העניק להם, זה מריח לא טוב. זה מריח מפונק. אפילו קצת מסואב. כשביבי או אהוד ברק נחלו תבוסה פוליטית והלכו לעשות מיליונים בחו"ל זה עשה רושם רע, ובצדק. במה שונה, אם כך, מר בשארה? ובכן, הוא לא. גם לו נמאס מ"רדיפות פוליטיות", כלומר מעימותים פוליטיים ומאבקים חברתיים. אלא שבדיוק בשביל הדברים הללו הוא מקבל משכורת מכנסת ישראל; משום שאזרחים בחרו בו כדי שינהל את המאבקים הפוליטיים שלהם בשמם, שיתמודד עם גינויים, עם ביקורת, עם ישראל הגזענית. שייתן קצת עבודה.

עם הפרישה – לכאורה – בשארה שם את עצמו בפוזיציה של אלו שיש להם. אלו שיכולים. לרבים אחרים שנמאס, ונשבר, וגזעני כאן ואלים, אין את היכולת לארוז מזוודות ולהתחפף למדינה אחרת. ועוד כזו שגם תקבל אותם בכבוד ותניח להם להמשיך להתפרנס היטב בזכות קרדיט פוליטי שצברו בארץ. בזכות ועל חשבון אותם אנשים שהצביעו להם. אותם אנשים שסובלים הרבה יותר, משום שאין להם את היכולת להתחפף, או לצאת בהכרזות גורפות, או למתוח ביקורת שתעורר גלים.

גם בגיחותיו התכופות לחו"ל לא עשה בשארה רושם של אדם מחוייב מדי. זו לא חוכמה להתחכך בראשי מדינות אלימות וגזעניות בהרבה מהמצב השורה בישראל. נכון, זה מצטלם טוב, וגם עושה קצת רעש ברמה הפופוליסטית, אבל בגדול זה לא שונה מלהצטלם עם נינט כדי לזכות בעוד כמה נקודות בשיח הציבורי. הרי עשייה של ממש אין כאן. שלא לדבר על ירדן, מקום מושבו הנוכחי. הרי מה בדיוק הוא יעשה שם? יילחם בעבור הפליטים הפלסטיניים במדינה ויסתכן בסכסוך עם המלך? ינסה לקדם יוזמות שלום עם ישראל? לתווך בחילופי שבויים פלסטינים וישראלים?

איכשהו, יש לי תחושה שהסערה שהוא מנסה לייצר כעת מסוככת על אמת טריוויאלית בהרבה. לא, ככל הנראה עשייה פוליטית של ממש כבר עלתה לבשארה על העצבים – בכל זאת, זו באמת עבודה מחורבנת שצריך עור של פיל כדי לעשות אותה כראוי – הרבה יותר קל לשבת בסוויטה בירדן, לתת הרצאות באולמי יוקרה – ממש כמו ביבי – ולמתוח מבחוץ ביקורת על ישראל. ומה עם אלו שהצביעו לו, שתקועים בישראל בלי יכולת כלכלית ועם גאלונים של גזענות להתמודד איתם? בעיה שלהם. שינסו לרוץ לכנסת בפעם הבאה. אם זה ילך להם, אולי עוד ארבע שנים גם הם יוכלו לצאת בהודעות פומפוזיות לעיתונות משל היו לאה רבין ז"ל, להכריז שמבחינתם "נגמרה המדינה", לארוז את המזוודות ולעוף מפה.