בסיסטית מחפשת להקה: מודסט מאוס

על אף שאינם מדור החלוצים של אינדי הגיטרות האמריקאי - סוניק יות, דינוזאור ג'וניור, פייבמנט - מודסט מאוס, שהוקמו בוושינגטון במחצית הראשונה של שנות התשעים, כבר יושבים הרבה זמן בקאנון של הז'אנר. ולאחרונה - למורת רוחם של לא מעט ממעריציהם המקוריים או הסמי-מקוריים - הם גם חצו את הגבול אל תוך המיינסטרים האמריקאי. אלבומם האחרון, "חדשות טובות בשביל אנשים שאוהבים חדשות רעות" (2004), מכר מעל 1.5 מיליון עותקים, היה מועמד לשני פרסי גראמי, ומה שהכי לא יאמן זה שהלהיט הגדול מתוכו, "Float On", זכה לביצוע קבוצתי ב"אמריקן איידול"! ואנחנו חשבנו שנינט מבצעת שיר של היהודים זה רדיקלי.

כפי שההצלחה המסחרית שלהם מוכיחה, יש במודסט מאוס צד פופי וכשרון כתיבת שירים מזדמזמים ומדבקים, אבל יש גם את כל הדברים שהפכו אותם לגיבורי אינדי מלכתחילה. מעבר להיותם להקת גיטרות עם פדאל אפקטים פעיל, סימני ההיכר של מודסט מאוס הם יחידת בס-תופים מקפיצה (לפעמים זה Fאנקי, בדרך כלל זה התקף לב), מבני שירים מורכבים, שמות אלבומים מתחכמים וארוכים, טקסטים מלאי הברקות מילוליות מדכאות וזמר שנובח אותם בתסכול חרדתי נוראי, עד שבכל משפט נדמה שהוא מתריע על שריפה, או במקרה הזה - ספינה טובעת.

כל זה היה נכון כשהם הוציאו את אלבום האולפן הראשון שלהם, "זאת נסיעה ארוכה בשביל מישהו שאין לו על מה לחשוב" מ-96' (אסופה של קטעים מוקדמים בשם "Sad Sappy Sucker", שיש הרואים בו את אלבום הבכורה האמיתי, יצא מאוחר יותר), זה היה נכון כשהם עברו מעולם האינדי לעולם המייג'ורס בשנת 2000 עם אלבומם השלישי, "The Moon & Antarctica", וזה נכון היום.

בחזית של מודסט מאוס עומד אייזק ברוק (גיטרה, שירה ומי שאחראי על הפאניקה, ההומור השחור והטון הכללי) - בחור אינטנסיבי עם כוונות רציניות, שנובח בקול רועד שעולה ויורד כמו סירנה ולפעמים זועק כאילו דרכו לו על הזנב, ונוהג מפעם לפעם לחתוך את עצמו על הבמה במהלך הופעה. אם הוא שכח את הסכין בבית, תמיד יהיה מישהו בקהל שיגיש לו אולר כיס מהמחזיק מפתחות בעת הצורך. זאת כבר בדיחה שחוקה, אבל אם היו מבצעים שיר שלכם ב"אמריקן איידול" לא הייתם חותכים את עצמכם?

אבל עוד הרבה לפני שזה הגיע לכדי כך, ביססו מודסט מאוס את המוניטין שלהם בעולם האינדי. הם הקליטו באולפני "דאב נרקוטיק" של גורו הלואו-פיי של אולימפיה, קלווין ג'ונסון, והוציאו את האי.פי הראשון שלהם בלייבל שלו, K; הם הוציאו סינגל בלייבל האינדי האמריקאי המוביל של הניינטיז, סאב-פופ; והתמקמו בלייבל אחר מסיאטל, Up Records. בשנת 2000 הם חתמו ה-Epic, חברת בת של סוני, ובכך הסתיים הפרק הראשון בסיפור שלהם, כאשר האלבום החדש הוא כבר השלישי היוצא לטובת הקהל הרחב.

כמו האלבום הקודם, גם החדש הוקלט באולפני סוויט טי באוקספורד, מיסיסיפי, עם המפיק דניס הרינג, אבל הוא פחות נגיש ופופי מקודמו. "מתנו עוד לפני שהספינה טבעה" הוא הרבה יותר דחוס, מטריד ועצבני וגם יותר רועש, מה שלא מנע ממנו - על גב ההצלחה של הקודם, יש להניח - להגיע למקום הראשון במצעד האלבומים של בילבורד.

האלבום נפתח בואלס הפסיכי "March Into the Sea", ומשם ועד סוף האלבום שומר ברוק על מתח גבוה, כשכל רגיעה באלבום מטרתה אחת - לחזור עם התפרצות אלימה. אבל מה שאתם באמת רוצים לדעת, אני מניחה, זה איך ג'וני מאר משתלב בכל הסיפור הזה.

מאז הפירוק של הסמיתס, ניגן גיבור הגיטרה המנצ'סטרי בלא מעט להקות - בדרך כלל לא כחבר קבוע, אלא כנגן אולפן או נגן הופעות להשכרה - ובכל פעם שצצה ידיעה על להקה שהוא הולך לשתף איתה פעולה התעורר גל של התרגשות וספקולציות. חוץ משיתוף הפעולה המתמשך שלו עם ברנרד סאמנר מניו אורדר בצמד אלקטרוניק, ניגן מאר עם The The, הפריטנדרס, אואזיס, קירסטי מקול, בילי בראג ואחרים. בתחילת העשור הוא הקים הרכב בשם ג'וני מאר וההילרז עם הבן של רינגו סטאר (שקצת עסוק לאחרונה עם אואזיס וה-Who), ואז, בשנה שעברה, פתאום יצאה לעיתונות ידיעה באמת מפתיעה: ג'וני מאר הצטרף למודסט מאוס. לאור העובדה שמאר לא נוהג לנגן עם להקות אמריקאיות, ההודעה הזאת הייתה מאוד משונה. אבל יש הפתעות בחיים ולפעמים הן אפילו נעימות - שם טוב לתקליט של מודסט מאוס.

עיקר ההפתעה הנעימה היא שמאר משתלב בצורה טבעית לחלוטין במודסט מאוס, אולי טבעית מדי. מאר כתב את שירי האלבום ביחד עם אייזק ברוק והגיטרה שלו נשמעת כמו חלק אינטגרלי מהלהקה. לפעמים היא בלתי מורגשת, לפעמים אפשר לזהות אותה בקלות (כמו, למשל, ב"פלורידה" או "Missed the Boat"), אבל היא לעולם לא משתלטת או נשמעת מודבקת.

חוץ ממאר עוד נוכחות נעימה בחדש של מודסט מאוס היא זו של ג'יימס מרסר מה-Shins. מרסר תורם קולות רקע בשלושה שירים, בינהם "We've Got Everything" - אחד השירים הטובים באלבום - וקולו הנעים מאזן את קולו העצבני של ברוק בצורה מושלמת.

עכשיו כל שנותר הוא לבדוק את הפוטנציאל הלהיטי של האלבום. הסינגל הראשון, "Dashboard", הוא קטע Pאנק-Fאנק מגניב, אבל הוא ממש לא מכיל את האיכויות הלהיטיות של "Float On". אפשר לנחש שהעובדה ש"מתנו עוד לפני שהספינה טבעה" לא מכיל אף להיט פופ ענק היא לא מקרית, אלא מכוונת לחלוטין. כמו שברוק בעצמו אמר בשיר "פלורידה": " לא להתאמץ היה כרוך בכזה מאמץ". ואפשר להבין, אם הוא מגיע עוד פעם ל"אמריקן איידול" זה עוד עלול להרוג אותו.

מודסט מאוס, "We Were Dead Before the Ship Even Sank"
(NMC)