איידול השבוע לא היה פרק נורמלי, מסיבות רבות. זה היה הספיישל לגביו רייאן מתריע כבר שבועות רבים - Idol Gives Back. כלומר, שירותרום, אבל לא לליב"י, אלא לנזקקי אפריקה וארה"ב גם כן.
אבל עם כל הצער שבדבר, בטור הזה מעניינת אותנו יותר המסקנה שאליה הגיעו רק בסוף תוכנית התוצאות, אחרי שמרטו לנו את העצבים ואכלו לנו את הלב: אף אחד לא הודח, ובתוכנית הבאה יודחו שניים כשהקולות של השבוע הבא משתקללים עם אלה של השבוע. עם מסקנה כזאת, קצת קשה לאזור כוחות ולכתוב טור שבועי שכל מטרתו להביאנו אל הארץ המובטחת של עוד הדחה. ובטח ובטח שלא נתחיל לסכם את שבעים אלף הופעות האורח. נאמר שהיה ארוך, מוצלח בחלקו ומזוויע בחלקו האחר. וחוץ מזה, ג'ק בלאק מלך. וגם הסימפסונז. בכלל, הקומדיה היתה מוצלחת בהרבה מהמוזיקה בתוכנית הספיישל.
אבל בכל זאת היו שישה מתמודדים ששרו, והם מעניינים אותנו יותר.
מדד השופטים
מדד הג'ננה של פאולה - 5. מצד אחד, היה שבוע "רציני", והיא ניסתה להיות קוהרנטית. אבל זה לא תמיד הלך. הביקורת על לאקישה היתה הזויה במיוחד.
מדד הטמטום של רנדי - 5. אם הוא עוד פעם אחת מזכיר את הגיל של ג'ורדן, המוח שלי יתפוצץ. די. הבנו. היא צעירה. היא גם ממש טובה, בלי קשר לגיל שלה.
מדד התשכבו כבר של רייאן וסיימון - 3. בקטנה, השבוע. במיוחד כשסיימון גילה שיש אנשים נחמדים בעולם, וכמובן הקטע של שניהם על הבמה בתוכנית הספיישל. ונחתום בציטוט של רייאן: "אנחנו אוהבים לראות את הצד הזה שלך". לא נורא, רייאן. יום אחד, סיימון יגלה באמת את הצד "הזה" שלו, ואז, סוף סוף... תשכבו כבר!
הביצועים
כריס - Change The World.
הנושא השבוע היה שירים שנותנים השראה. כנראה שכריס לא הקשיב למילים של השיר שהוא עצמו שר. כלומר, יכול להיות שאני היחיד שלא מוצא השראה בכך שהדבר האחד שאריק קלפטון היה עושה לו יכול היה לשנות את העולם היה לגרום לבחורה לחשוב שהוא האור ביקום שלה... אבל לא נראה לי. הביצוע עצמו היה כריס ריצ'רדסון לטוב ולרע: גרוע ברגיסטר הנמוך. מעולה בגבוה. זה האיש. ואם הוא יבין את זה ויפסיק לשיר שירים שדורשים רגיסטר נמוך, יהיה סבבה. כלומר, בשבוע - שבועיים שנותרו לו בתחרות. השופטים התלהבו קצת יותר מדי.
מלינדה - There Will Come A Day.
הגיע הזמן לומר את זה בבירור: מלינדה דוליטל היא הזמרת הטובה ביותר שאי פעם הופיעה באמריקן איידול. זה לא רק הקול המצוין שלה. ללאקישה יש קול טוב לא פחות. מה שהיא עושה עם הקול שלה הוא מה שמכריע את הכף. זאת ההבנה של השירים שהיא שרה ומה שהיא מביאה מעצמה לביצועים. השבוע היא היתה נפלאה, אבל מה חדש?
בלייק - Imagine.
בשתי מילים: גדול עליו. אבל האמת, פחות נורא ממה שציפיתי. ביצוע קצת חסר נשמה, אבל זה בלייק. מבחינה קולית הוא היה דווקא בסדר. האמירה של פאולה ש"זאת הפעם הראשונה שהראית רגש" היתה מוזרה פעמיים. א. כי הוא לא ממש הראה רגש. ב. כי אם היא חשבה עד כה שהוא לא מראה רגש הרי שהיא די סתמה את הפה בעניין ושיבחה אותו עד השמיים. סיימון נתן לו קרדיט על כנות. נו, שוין.
לאקישה - I Believe.
כנראה שטוב שאני לא מכיר את הביצוע של פנטזיה לשיר הזה, כי בניגוד לשופטים חשבתי שהוא היה מצוין. אחד הביצועים הטובים ביותר שלה מאז ההתחלה המדהימה שלה בשבועות הראשונים. אבל זה לא ממש משנה. השופטים/ההפקה החליטו כנראה שהם לא רוצים את לאקישה בגמר, וזה מתבטא בתגובות שלהם.
פיל - The Change.
אז זהו? פיל הוא זמר קאנטרי? נו, אם זה עובד אז שילך על זה. הביצוע השבוע היה פחות טוב מזה של השבוע שעבר, אבל זה כמעט ולא משנה. אם שוק הקאנטרי העצום באמריקה יחליט שהוא האיש שלהם, ואם הוא ימשיך לשיר רק קאנטרי בכל מצב, יש סיכוי שההחלטה הזאת תביא אותו לרביעייה הסופית. בהתחשב בכך שהוא אמור היה לעוף די מזמן, זה ממש מרשים.
ג'ורדן - You Will Never Walk Alone.
ג'ורדן היא אוהדת ליברפול? חבל. דווקא ילדה נחמדה. אבל נעזוב את ההשלכות של בחירת השיר. הביצוע היה מצוין. נאמר שוב: ג'ורדן ספארקס היא הפייבוריטית לזכייה כרגע. וכל ביצוע משובח רק מתדלק את זה. גם ההפקה חושבת ככה, ובגלל זה שמו אותה אחרונה בהדחות המזויפות בסוף. כי המחשבה שג'ורדן מודחת היא ההלם הגדול ביותר שהם יכלו לחשוב עליו. למרות כל זה, יכול להיות שהאמירה של רנדי על "אחד הביצועים הטובים ביותר בשש העונות של התוכנית" היתה טיפה מופרזת.
*** כאמור, בשבוע הבא יעופו שניים. הקולות מהשבוע ישוקללו.