"רק אל תשכח שזה מזל מטופש שהביא אותך לכאן" שר ג'ימי טמבלורלו דנטל בשבילכם, בשיר הנושא של האלבום החדש שלו "Dumb Luck". כזה הוא טמבלורלו, צנוע, משתדל תמיד להיות ברקע חוץ מהשיר הנ"ל (המצוין דרך אגב), הוא נותן ליוצרים עם אגו מטורף לשיר על גבי ההפקות האווריריות והמיוחדות שלו. כשמישהו מעיז להצביע עליו ולסמנו כמצליחן, הוא זורק את המזל לחזית. רק תעזבו אותו בשקט ותנו לו לעשות מוזיקה.
לא משנה מה דנטל מנסה למכור לנו, אלבום הבכורה שלו, "Life Is Full of Possibilities", לא הצליח בגלל איזשהו כח עליון הוא פשוט היה בדיוק מה שהאלקטרוניקה של 2001 היתה זקוקה לו, והבחירה לקחת את בן גיבארד - סולנה של מי שהיתה אז להקה קטנטנה שמוכרת רק ליודעי דבר, דת' קאב פור קיוטי ולשים את קולו על "(This Is) The Dream of Evan and Chan" היתה הברקה שיצרה את אחד מהשירים הכי יפים של שנות האלפיים, ויותר מזה, הובילה להקמת הלהקה שהביאה את השניים לכל מדף של חובב אינדי מצוי הפוסטל סרוויס.
כדור השלג שהפוסטל סרוויס יצרו לא היה ניתן לעצירה המכירות של האלבום הביאו לסאב פופ, הלייבל שהוציא אותו, הכנסות שלא ראה מאז שנירוונה הוציאה אצלו את "Bleach" ב89-. דנטל התחיל להיות מפיק אינדי מבוקש, והמכירות של דת' קב פור קיוטי התחילו לעלות בטירוף גם ג'וש שוורץ, היוצר של האו-סי, קנה עותק, התלהב, התחיל לפמפם את הלהקה בפריים טיים ואלו קיבלו חוזה במייג'ור.
באמצע כל ההיסטריה, טומבורלו הוציא גם אלבום תחת השם ג'יימס פיגורין, אלבום קטן, שאולי היה יפה לפרקים, אך רחוק מלהרשים - אם היה כזה בר מזל כפי שהוא טוען, גם האלבום הזה היה הצלחה מסחררת, אולם ההצלחה של טומבורלו מגיעה, כראוי, רק כשהוא מתעלה על כל שמסביבו, ולא סתם ככה, כשבא לה.
כמעט כל הנוצץ זהב
"Dumb Luck" שיצא בימים אלו בסאב פופ, הגיע בתקופה שלא קשה להתבלט בה. 2007, נכון לעכשיו, היא שנה של בינוניות מוזיקלית כל מני אלבומים טובים אך לא מבריקים, עם שלל ריליסים שלא מחדשים כלום. האלבום החדש של דנטל הוא גם כזה, אך בין כל האחרים, הוא כמעט נוצץ.
למרות שנדמה שעידן הקליקים והגליצ'ים עבר מהעולם, דנטל מצליח לשלב לא מעט כאלה ועדיין לגרום לאוזן לחשוב שמדובר בגאונות. האלקטרוניקה המרחפת שלו היא אמנם כבר לא איזשהו שכלול ששווה לכתוב עליו הביתה, אבל אחרי ששומעים את ההפקה שלו זה ברור שהיא עדיין יכולה לרגש מאוד. תוסיפו לכל אלו את שלל כוכבי האינדי שבאו לחזק את המוזיקה בקול שלהם וקיבלת חתיכת אלבום מעניין.
בעצם, חוץ מהשעמומון "Rock My Boat" שבו מתארחת מיה דוי טוד, ומהשיר הסתמי עם Arthur & Yu הכל פה מקסים. ואלרי טרבלג'אר, הסולנית של לאלי פונה, משתלבת בקלות ב-"I'd Like to Know" ובאווירת ה-Morr שלו. Fog כבר המון זמן לא היה כל כך נינוח כמו שהוא ב-"Natural Resources". כשגריזלי בר מתארח ב-"To a Fault" הוא מכניס לסיפור קצת אווירת אנימל קולקטיב (וזה מוזר, כי למרות שהוא מגדיר עצמו כדב, הוא לא חלק מהקולטיב).
הקציצה ג'ני לואיס זכתה לעיבוד המרשים ביותר באלבום - "Roll On" מרסק את הקאנטרי-פולק שלה, מוסיף לו מלודיה אלקטרונית מקסימה ונויז חינני. בעצם, הכבוד שהיא מקבלת (ולוקחת) כאן מציב אותה (שוב) בפוזיציית מלכת האינדי האמריקאית הנוכחית, וזה בכלל לא משנה כמה סרטונים שלה מהתקופה שבה היתה ילדה-שחקנית-מצליחה או בימבו-בת-חמש-עשרה-מקליפורניה רצים ביו-טיוב (והגיע הזמן להפסיק להעביר אותם במיילים, הבנו כבר, ומי שלא שיסתכל על הקישור למטה).
גם העיניים שוב נוצצות
בדיוק שבוע שעבר תקפתי פה את קונור אוברסט (ברייט אייז), על כך שהפסיק לכתוב על הסטוצים שלו, והנה, קיבלנו פה "Breakfast in Bed", השיר הכי טוב שלו מזה שנים (וזה שיכול להיחשב כמקביל ל-"Take It Easy (Love Nothing)", שגם אותו דנטל הפיק. אוברסט מספר פה על התעוררות בבוקר לצד הסטוץ מאמש בחורה שיכורה שאמרה לו שהיא אוהבת אותו אחרי 45 דקות. אוברסט מצידו כותב לה "אני מקווה שתמיד תמצאי מישהו שייקח אותך הביתה / שישים אותך במיטה / ינשק לך את הלחי / יוודא שאת עדיין נושמת / ישים את ידו מתחת לאפך / הלוואי וזה יכל להיות אני / אך זה פשוט לא אפשרי".
הדבר היחיד שקצת תמוה הוא שבן גיבארד לא מופיע באלבום. אולי מדובר בניסיון להפריד בין הפרויקט של דנטל לזה של הפוסטל סרוויס, אך אם זו הסיבה למה ג'ני לואיס כאן (גם היא חברה בפוסטל סרוויס)? בכל אופן, הפוסטל סרוויס הכריזו בעבר שאחרי שייצא עוד אלבום של דת' קאב ודנטל, הם יחזרו לשתף פעולה הדברים כבר קרו ולנו נותר רק לחכות. אם זה לא יקרה, טוב לדעת שלטמבלורלו יש מחסנית עם עוד המון אמנים שאיתם הוא יכול לעבוד. אני אישית ממליץ על פרויקט עם אוברסט, אבל קשה לי להאמין שדנטל יתקשר אלי לעצות.
דנטל, "Dumb Luck" (סאב-פופ)