צרפת הולכת לבחירות

עם בוא האביב מגיע אלינו שוב, בפעם הרביעית, פסטיבל הקולנוע הצרפתי, שמציג את מיטב התוצרת של במאי צרפת השנה. הפסטיבל, שייערך לאורך חודש מאי, יציע הקרנות מיוחדות בסינמטקים ברחבי הארץ מתל אביב, ירושלים, חיפה, שדרות ועד לראש פינה (וגם ערוץ הוט פריים יקדיש את עצמו בחודש מאי לסרטים צרפתיים בלבד). הסרטים השנה מתחלקים למספר קטיגוריות: סרטי עלילה באורך מלא - ביניהם ניתן למצוא את "הגיבור של המשפחה" בכיכובן של קתרין דנב, עמנואל ביאר ומיו מיו , "נערה זהב" עם אודרי טוטו וגד אלמליך ו"העדים" של אנדרה טשינה הותיק. בקטגוריה השנייה: קולנוע פרנקופוני שמוצאו בארצות דוברות צרפתית - אפשר יהיה לראות את סרט הפשע "עולם נפלא" שמגיע ממרוקו ואת "במאקו" המגיע ממאלי. בין הסרטים הדוקומנטריים יוקרן הסרט המדובר "זידאן פורטרט של המאה ה-21", שמספר את סיפורו של הכדורגלן המפורסם ביותר בעולם כיום (הסרט ייצא בהמשך גם להקרנות מסחריות). בנוסף יוקרנו גם סרטי אנימציה ואסופה של סרטים קצרים. בין אורחי הפסטיבל השנה ניתן למצוא את מישל בלאן, שחקן צרפתי ותיק ("חליפת ערב", "סודו של מר היר") שמככב ב"העדים", לורן טיראר, הבמאי והתסריטאי של "מולייר", הסרט שיפתח את הפסטיבל ופיליפ ליוארה, במאי הסרט "אל תדאגו אני בסדר" שיכבד את הקהל בנוכחותו בהקרנת סרטו.

אז מה כדאי לראות וממה כדאי לברוח? אלה ההמלצות והאזהרות שלנו:

"בתוך פריס" - כריסטוף הונורה הוא "הילד הרע" התורן של הקולנוע הצרפתי. ב"אמא שלי", סרטו הקודם, הצליח הבמאי הצעיר לעורר סערה ולשבור טאבואים בסצינה בה נראתה איזבל הופר שוכבת עם בנה הצעיר. "בתוך פריס", סרטו החדש, נוקט בטון שונה לחלוטין ולמרבה המזל הוא גם סרט הרבה יותר טוב. בתסריט שכתב הונורה מככבים שני כוכבים צרפתיים גדולים: רומן דוריס המצוין ("לבי החסיר פעימה" "מולייר") ולואי גרל הצעיר ("החולמים") - שני בחורים בהחלט שווים, המגלמים אחים הנמצאים בעיצומו של משבר משפחתי. האח הגדול (דוריס) נכנס לדיכאון עמוק עקב הפרידה מחברתו והאח הצעיר (גרל) כאילו כדי להכעיס, מקפץ בשמחת נעורים מתפרצת מבחורה לבחורה. השימוש בג'אמפ קאטים, בדיבור ישיר אל המצלמה ובשאר טריקים רפלקסיביים מזכיר לנו שוב שהקולנוע הצרפתי עדיין לא השתחרר מהשפעתו של האבא הגדול של הגל החדש, ז'אן לוק גודאר. רוחו הטובה של גודאר שורה על הסרט הקליל והקופצני הזה שעובר במהירות שיא מטרגדיה, לקומדיה ולמיוזיקל, וחוזר חלילה, ומלווה במוזיקת ג'אז מעולה. חלק מהסצנות אמנם לוקות ב"אמנותיות" יתר אבל בסך הכל הסרט מצטבר לכדי חוויה אינטליגנטית, מרגשת ובהחלט שווה צפייה.

"מולייר" - הסרט הפותח את הפסטיבל הוא אחד המוצלחים שניתן למצוא בו. הקומדיה של לורן טיראר מתארת את ימיו הראשונים של המחזאי הגדול, לפני שהתפרסם וכשעדיין התבאס מזה שקומדיות לא נחשבות לתיאטרון רציני. העלילה מתרחשת בפריז בשנת 1644 ומתארת שלושה חודשים במהלכם שוהה מולייר הצעיר בטירתו של סוחר עשיר במסווה של כומר מחנך. תוך כדי כך הוא גם מנהל פרשת אהבים עם אשתו. ב-22 הימים הסוערים נחשף מולייר הצעיר לצביעות, החמדנות, והאבסורד שבהתנהגות האנושית - החומרים מהם ייצור בעתיד את הקומדיות החשובות שלו "טרטיף", "החולה המדומה" ו"הקמצן". הקומדיה הנוקבת של טיראר מתבססת על הופעה ענקית של רומן דוריס שמצדיק פה את התקוות הגדולות שתולה בו הקולנוע הצרפתי העכשווי. הצצה בשלושת הסרטים האחרונים של השחקן המוכשר הזה ("לבי החסיר פעימה", "בתוך פריז" ו"מולייר") מגלה יוצר מעמיק, מגוון ורב פנים. ההופעה שלו ב"מולייר" מתקרבת לשלמות והבימוי המדויק של טיראר הופכים את הסרט לחוויה מהנה ואינטליגנטית. הסרט יעלה להקרנות מסחריות בהמשך החודש בבתי הקולנוע "לב".

"הנדון למוות ברח" – אחת המסגרות המעניינות של הפסטיבל השנה מציגה את "בחירת הבמאים". טובי הבמאים הישראליים התבקשו לבחור את הסרט הצרפתי האהוב עליהם ביותר והסרט שנבחר ברוב קולות הוא יצירת המופת של רובר ברסון, "הנדון למוות ברח". ברסון הוא "במאי של במאים", שהשפיע רבות על עבודתם של ענקים כמו גודאר, סקורסזה, האחים דארדן ופול שרדר. "הנדון למוות ברח", סרטו מ-1956, הוא מותחן אקזיסטנציאליסטי המתאר את ניסיונותיו הנואשים של אסיר פוליטי לברוח מן הכלא הגרמני בימי מלחמת העולם השנייה. האסתטיקה הקלאסטרופובית, הדיוק המופתי והנזירות המזוקקת של ברסון מובילים את הצופה לחוויה רוחנית, נשגבת, שמתעלה מעל לתמונות ולצלילים. בית הכלא, בו מתרחש הסרט כולו הופך למטאפורה לדיכוי באשר הוא וניסיונות הבריחה של הגיבור - סמל לצורך האנושי הבסיסי בחיי חירות. הסרט יוקרן בפסטיבל בהקרנה חגיגית וזו הזדמנות מצוינת לראות אותו שוב על המסך הגדול. סתם בשביל העניין, הנה סרטים נוספים שהופיעו בבחירות הבמאים הישראליים: "לב בחורף" (יוסף סידר), "400 המלקות" (תאופיק אבו ואיל), "המולה וזעם" (דינה צבי ריקליס) ו"חוקי המשחק" (משה מזרחי).

"מלאכיות בעירום" - כמו רבים אחרים גם אני הערצתי את "המולה וזעם", סרטו הראשון והמטלטל של ז'אן קלוד בריסו שיצא בשנת 1998. שנה אחר כך הוא עשה את "חתונה לבנה" עם ונסה פאראדי שעדיין הצליח לרגש אך גילה סימנים ראשונים של חרמנות נרקיסיסטית, סוג של תופעה שלמרבה הצער החמירה בסרטיו הבאים. בשנת 2005 נדון בריסו לשנת מאסר בעקבות תלונה שהגישו נגדו שתי שחקניות ששחקו בסרטו משנת 2002 ,"הדברים הסודיים". השחקניות טענו שבריסו הטריד אותן מינית במהלך החזרות לסרט. השופט, כאמור, האמין להן. ב"מלאכיות בעירום", סרטו החדש, מנסה בריסו להציג את הצד שלו בפרשה ולהראות שבסך הכל ניסה לעשות סרט שחוקר את "מסתרי המיניות הנשית" (נו, באמת). למרבה הצער הסרט החדש רק מאשר את החששות ומוכיח סופית שלבריסו אין יותר מה להגיד, אבל הוא עדיין נהנה לגרום לשחקניות צעירות להתפשט מול המצלמה.

"אל תדאגו, אני בסדר" - סרטו החדש של פיליפ לוארה ("המגדלור") מספר את סיפורה של לילי, נערה בת 19 שחוזרת לביתה אחרי טיול קטן בברצלונה ומגלה כי אחיה האהוב, לואי, נעלם. למרות נסיונותיה ליצור עמו קשר, הוא איננו מגיב וכתוצאה מכך לילי מתחילה לפתח דיכאון שהולך ומחמיר. כאשר סוף סוף מגיע המכתב המיוחל מלואי, לילי מחליטה לצאת ולחפש אחריו. מה שהיא תגלה יפתיע אותה ויזעזע את עולמה. המותחן האיטי של לוארה מצליח להחזיק את הצופים צמודים לכיסא גם אם לעתים הוא מאבד כיוון, והמבנה שלו לוקה בחסר. גם אם לא תתלהבו מהסיפור המוזר תוכלו להפיק בלי ספק הנאה מרובה מהתבוננות ביופיה המדהים של כוכבת הסרט, השחקנית החדשה מלאני לורן. "אל תדאגו, אני בסדר" יעלה בהקרנות מסחריות במהלך חודש מאי.