עד המוות הפועל

אם יש מרחב תרבותי שבו הוויכוח סביב "לחם עבודה" חי באמת, הלא הוא האינטרנט, ובאופן קיצוני פי כמה - המוזיקה באינטרנט. מרגע שנפלו חומות חברות התקליטים, כל דכפין ייתי ויוריד את החדש של הארקטיק מאנקיז חודשיים לפני שהוא יוצא. לכאורה, סוציאליזם אולטימטיבי – כולם מקבלים הכל (כלומר כל מי שיש לו אינטרנט, בדרפור מורידים בעיקר שיפודים בגב) ובאופן שווה. אלא שגם באינטרנט יש היררכיות קבוצתיות, וצעקות ה"לחם עבודה" הם מנת חלקם של מוזיקאים שחשבו על שלום ועל צדק חברתי, ומצאו את עצמם על הבמות של גאידמק והגרסא שלו לאותו "צדק חברתי". מאז, עולם המוזיקאים מתחלק לשניים – צד אחד שייך לאלו שמתעקשים להילחם בתופעה בסגנון הקפיטליסטי הדורסני, שמתאים להיותם קונגלומרטי ענק, כמו מטאליקה. הצד השני הוא אמנים חסרי יומרה, ובדרך כלל גם חסרי כסף, שמבינים ש"לחם עבודה" הוא לא רק עניין של וועדי עובדים, אלא גם של מזון תרבותי: אמנים שנותנים את האלבומים שלהם בחינם, כי הם מאמינים שככה זה צריך להיות,ולא כי הם לא רווחיים. ומספרים שהרבה לפני שאיה כורם נולדה, זה היה כל העניין במוזיקה, לשיר את מה שאתה מאמין בו. במחווה למק"י ההיסטורית , עצמאי כל העולם התאחדו - כמה דברים יפים וחוקיים להורדה בחינם באינטרנט.

ירושלים היא מגבר של קיצוניות לא רק בענייני דת ומדינה: סצינת המוזיקה הירושלמית תמיד ניסתה למשוך את אחותה החורגת מתל-אביב באף של האקספרימנטאליות. היחסים הללו אמנם הולידו כמה מהיצירות הבועטות והחזקות בתולדות האינדי הישראלי, אולם לעתים נשמעו כמו קריאה נואשת לעזרה וכיוון. הלייבל "מקלתקליטים" הוא תוצר מובהק של היצירה הירושלמית העצמאית, עם אומץ שזורם בעורקים ובעיקר מחויבות מוחלטת לאמנות ולאמירה. כפועל יוצא מכל אלו, כל הריליסים של מקלתקליטים מוצעים חינם אין כסף להורדה באינטרנט, וכוללים מציאות כמו אי.פי קטן ויפה של המשורר/סופר/גורו ללהקות מהדרום שמעון אדף. הריליס האחרון מבית מקלטתקליטים מגיע מהאמן הבולט ביותר שלהם, "כינורו של רוטשילד"(כש"ר), ושמו הוא "אבדון דאב", וכך בדיוק הוא נשמע: מוות נוזלי ואיטי על רקע סימפולים מרתקים של ראובן אברג'יל, מנהיג הפנתרים השחורים, וגבריאל בלחסן, הפנתר השחור והמופלא לכשעצמו. כשכש"ר מדייק בביטים ובחיתוך הסימפולים שלו, הוא כמו כוס קפה רותחת לפנים של המציאות. האופן שבו האג'נדה החברתית של אברג'יל משתלבת באוטיזם המוזיקלי של כש"ר, מצליחה להסביר למה המהפכה נכשלה: חוסר מיקוד עד הסוף, והתאהבות במראה הנשגב של המרד. בכל אופן, "אבדון דאב" הוא אלבום מעניין, ומה אכפת לכם ,זה לא עולה כסף. אתר נוסף שמציע שלל אלבומים להורדה בחינם הוא Birdsong, שאין לו ממש קו מוביל או סינון מקצועי, אבל שוב, עוד דרך למלא זמן פנוי לאיש האינדי החוקר.

קובי אור אמר פעם בראיון, שאחת הסיבות שהמוזיקה הישראלית חסרה, היא שאין לאנשים כאן טירוף מתחת לציפורניים. "לא פלא שבחו"ל יש להקה בשם Madness וכאן הכי רחוק שהגענו זה 'השמחות'". אס-שייקינג רקורדס הם בדיוק ההבדל בין מוזיקה מדוכאת מעצם קיומה, לרוק'נ'רול שבא לשרוף את השכונה. כלייבל שלא ממש פועל על-פי חוקי המוזיקה המקומיים, הם מגדילים ומוציאים סמפלר מורחב של מיטב הלהקות המככבות בלייבל, ביניהם צ'רלי מגירה בשלל צבעים, ההארד-קור המהמם של סמרטוט כחול-לבן ובמיוחד את היהודונים, הכיעור הכי יפה בין הים והביצות. זהו לא רק אוסף של שירים טובים, אלא מניפסט של ממש על הדרך שבה צריך לעשות מוזיקה רעננה ומאתגרת, בעולם של אריק ברמן. הפסקול מוצע להורדה ע"י המגזין של אתר הביקורות העצמאי "השרת העיוור", אורים ותומים מקומיים בחיפוש אחר תרבות האינדי הנעלמת בישראל.

מכיוון שבלוגים מוזיקליים הם לא העתיד, הם ההווה המוחלט, עדיין מפתיע שמעטים מאוד הם מספר הבלוגים שמציעים אלבומים ישראליים מלאים. אולי זה פרופורציונלי להיקף היצירה הישראלית, אולי האנשים שיש להם את הזמן והיכולת לעשות את זה מעדיפים להתעמק במוזיקה לועזית. בכל אופן, העובדה היא שעדיין קשה להשיג מוזיקה ישראלית לא חוקית ברשת בצורה נטולת תורים ועיכובי פס רחב. בניגוד לכל אלו, עלה לרשת לא מזמן אחד הבלוגים המוזיקליים היעילים בעברית, והוא אפילו חוקי: הבלוג "ישראבוט" מציע שלל הופעות חיות שחלקן נמצאות בסולסיק זה מכבר וחלקן חדשות לחלוטין, וכולן להורדה מהירה וחלקה. ניתן למצוא שם את האיחוד של ז'אן קונפליקט המיתולוגית, והופעה של שוטי הנבואה מ-2007. איכות הסאונד משתנה מהופעה להופעה,אבל מי שמבקר במועדוני ההופעות שבארצנו יודע, שזה בכל מקרה עניין של מזל. חג פועלים שמח.