בסיסטית מחפשת להקה

ג'יי מאסיס, לו בארלו ומרפ – ביחד, באולפן אחד. מי היה מאמין? אמנם מאז האלבום האחרון של דינוזאור ג'וניור עברו עשר שנים, אבל מאז הפעם האחרונה ששלושת חברי ההרכב המקורי ניגנו ביחד עברו פאקינג עשרים שנה! כשהם היו בתיכון ג'יי מאסיס (או מאסקיס, איך שהטוקבקיסטים מעדיפים) ולו בארלו ממסצ'וסטס ניגנו ביחד בלהקת הארדקור פאנק בשם Deep Wound. הלהקה התפרקה והם הקימו להקה חדשה בשם דינוזאור (או באנגלית: דיינוסור), אבל נאלצו להוסיף את ה"ג'וניור" לשמם כשנתבעו בידי להקת היפים זקנים על השימוש בשם.

בלהקה החדשה ג'יי עבר מתופים לגיטרה – הדבר הכי חכם שמישהו עשה מאז שמישהו (אחר) המציא את הלחם הפרוס - והתחיל גם לשיר, כאשר בעיות הסינוסים שלו שיוו לו קול מאוד דומה לזה של גיבורו, ניל יאנג. לו עבר מגיטרה לבאס, השניים צירפו אליהם את אמט "מרפ" מרפי המתופף, וב-85' הוציאו אלבום בכורה. כעבור שנתיים הם הוחתמו ב-SST, בין היתר בזכות ההמלצה החמה של סוניק יות (זה תמיד עובד, תראו את נירוונה), וחלקו עם הפיקסיז את תואר להקת הגיטרות האלטרנטיבית החשובה והמשפיעה ביותר באמריקה בחצי השני של שנות השמונים.

“Bug” – האלבום השלישי של דינוזאור ג'וניור – היה האחרון של כל השלושה ביחד, ושיאו היה “Freak Scene”, הלהיט הגדול הראשון שלהם וזה שסלל את הדרך למעבר לחברת תקליטים גדולה, ממנה נהנה מאסיס לבדו.

מאסיס ובארלו מעולם לא ממש הסתדרו וכל אחד מהם רצה לשלוט בלהקה, עד שבסוף מאסיס העיף את בארלו והמשיך בלעדיו תחת השם דינוזאור ג'וניור (למעשה הוא לא העיף אותו, אלא פשוט נכנס להקליט אלבום מבלי להודיע לו). בעצם במהלך מרבית שנות התשעים דינוזאור ג'וניור היה האלטר-אגו של מאסיס, שעשה הכל לבד - בהצלחה בלתי מבוטלת ועוד בחברת תקליטים גדולה - ואירח את מי שבא לו באולפן.

ב-97', אחרי “Hand it Over”, סגר מאסיס את הבאסטה של דינוזאור ג'וניור, הוציא כמה אלבומים לבד או עם ההרכב החדש שלו, The Fog, וגם חזר לתופף, בלהקת המטאל Witch. לו בארלו הפך לגיבור לואו-פיי פולקי ויצרן אינדי אקוסטי והוציא אינספור תקליטים בשמות שונים ועם הרכבים שונים כמו Sebadoh, Sentridoh ו-Folk Implosion, וגם אלבום סולו אחד בשם “Emoh” שיצא לפני שנתיים. מרפ שרד בלהקה יותר מבארלו, אבל לקראת אמצע הניינטיז, כשמאסיס הבין שהוא יכול להקליט אלבומים שלמים תחת השם דינוזאור ג'וניור בעצמו, גם מרפ פרש והצטרף ללמונהדז. ואם אנשים מעדיפים את חברתו של אוון דנדו הדביל על פניך, כנראה שאתה בנאדם באמת בלתי נסבל!

בגלל שזה ידוע שלו וג'יי ממש לא סובלים אחד את השני, איחוד של דינוזאור ג'וניור מעולם לא היה נשמע כמו אפשרות סבירה, אבל בסוף – תודה לאל – גם זה קרה. לפני שנתיים לו בארלו וג'יי מאסיס ניגנו ביחד באיזו הופעה וראו שזה דווקא נחמד, מה שהוביל לאיחוד של דינוזאור ג'וניור בהופעות, כשהלהקה המאוחדת הופיעה ברחבי העולם בשנתיים האחרונות כדי לקדם את ההוצאות המחודשות של שלושת אלבומי הלהקה הראשונים. מפה לשם התחילו דיבורים על להקליט אלבום חדש בהרכב המקורי, כשהלייבל Fat Possum קפץ על המציאה.

מבלי להכנס לזיוני שכל על איחודים והפרובלמטיות שלהם, אגיע ישר לשורה התחתונה. “Beyond”, האלבום החדש של דינוזאור ג'וניור, הוא אלבום מעולה. הוא מחזיק באנרגיה הראשונית של דינוזאור המוקדמים, אך עם כשרון כתיבת שירים מלודיים שמאסיס טיפח כשהתבגר מעט. השיר השני באלבום, “Crumble”, הוא לא פחות מרגש מ”Thumb”, “Out There” ו”Get Me” הקלאסיים. ומה שהכי מדהים, זה שמאסיס אפילו נותן לבארלו ולמרפ להתבטא. בארלו שר את “Back to Your Heart” ואת “Lightning Bulb”, ומרפ מכה על התופים כאילו אין מחר ב”It’s Me” המטאליסטי.

המושג "גיבור גיטרה" תמיד היה מביך (יוני, אתה תמיד תהיה גיבור הגיטרה שלי) וסולואים ארוכים הם לא מצרך מבוקש בעולם האינדי, אלא משהו שבדרך כלל שמור לאזורים הפחות קוליים של הרוק, אבל ג'יי מאסיס הוא גיבור גיטרה במובן הכי טוב, הכי יפה והכי מרגש של המילה, שרק ניל יאנג יכול להתחרות איתו, במובן שהייתי מוכנה לשמוע סולו שלו באורך של שעה, של שבוע, של שנה. הסולואים שלו באלבום החדש מהממים כתמיד, במיוחד זה שבאמצע “Pick Me Up”. הסיבה היא כמובן שכאשר יחידת קצב יציבה, דחוסה ורצינית כמו זו של בארלו ומרפ מאחוריו, הסולואים של מאסיס יכולים לזהור למרחקים. הגדולה של דינוזאור ג'וניור מלכתחילה הייתה הדינמיקה בין יחידת הקצב האפקטיבית לייללות הגיטרה של מאסיס והשירה המבוישת והמאנפפת שלו. כן ירבו.

Dinosaur Jr., “Beyond”
(Fat Possum Records)