דידי איידול

המתח גואה, העצבים בשמים. אמריקן איידול 6 מתקרבת לשלב ההכרעה בקצב מהיר, ונשאלת השאלה: האם המועמדים שלכם עדיין איתנו?







.

הטמטום של רנדי – 10. כל המרכיבים שהופכים את רנדי לדביל הטלוויזיוני שהוא הופיעו השבוע באופן שקשה להתכחש לו. מהניים דרופינג ("אני הקלטתי את השיר הזה עם בון ג'ובי") להתלהבות התמוהה מפיל ובלייק, קיבלנו את רנדי במיטבו.

הג'ננה של פאולה – 10. על פיל אמרה: "שיר הפתיחה הטוב ביותר שאי פעם היה לנו בשש עונות". אחרי זה, כל השאר היה פרפראות.

התשכבו-כבר של רייאן וסיימון – 5 מיליון. ראשית, הבהרה: מעולם לא נטען כאן שסיימון קאוול הומו. לפחות, לא נטען כאן שהוא הומו שמודע לכך. הסברה שעליה אני מנגן כל שבוע, ושהבסיס לה הונח כבר בעונות קודמות, היא שהוא הומו לטנטי, שאינו מודע לכך שהוא כזה. בכל מקרה, מזמן לא היה לנו שבוע כזה, שבו המתח המיני בין הלטנטי וזה שבארון בלט כל כך. הדוגמאות היו רבות מספור, ונדבר בהמשך על התגובה של רייאן לנשיקה של סיימון עם לאקישה, אבל השיא היה הדיאלוג הבוטה (כולל ההכחשות) על אודות החברה של סיימון, שהוגדרה על ידי רייאן כ"בובה" שלו. אאוץ'. רייאן, אם תמשיך לדבר ככה, אתה רק מפחית את הסיכויים שכאשר סיימון יגלה את זהותו המינית האמיתית, הוא יפנה אליך כדי שתשכבו כבר!

אחד המוזיקאים הגרועים ביותר בהיסטוריה של הרוק היה מנטור לא רע באופן מפתיע. הוא נראה בנאדם בסדר, נתן עצות לא רעות ובאופן כללי עשה רושם טוב. עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שקיבלנו בשבוע הזה שישה ביצועים לשירים של בון ג'ובי, ועוד ביצוע של הבונג'ובי עצמו בתוכנית ההדחות. רבאק! זה בון ג'ובי. הסנג'אייה של שנות השמונים, אם נתייחס למשקל של השיער בהצלחה הבלתי ברורה שלו.

פיל - Blaze of Glory

מבין היצע הבונג'וביה, פיל בחר בשיר בעל אוריינטציית קאנטרי ברורה, שהתאים לו מאד והתאים לתדמית החדשה שהוא מצא לעצמו. הביצוע היה סביר, לא מעלה ולא מוריד. השופטים התחלקו בקיצוניות: פאולה ורנדי התלהבו בטירוף. סיימון חשב שהוא עף. לדעתי, עצם הבחירה הייתה הצהרה של פיל שהוא חושב שהוא עף. אחרי הכל, השיר מדבר על מוות במפץ של תהילה.

ג'ורדן - Living on a Prayer

הנה הבעיה. ג'ורדן היא זמרת. ג'ון בון ג'ובי הוא צעקן. לקח לבחורה קצת זמן להשתחרר ופשוט לצעוק, שזה - עצוב לומר - מה שנדרש בשיר הזה. לקראת הסוף, היא פשוט הגדילה את הקול שלה בשקל תשעים. ואז הגדילה שוב, והצליחה לצאת בסדר מאחד מהמנוני הרוק הנוראיים ביותר בכל הזמנים. כל זה אומר שזה היה אולי הביצוע הגרוע ביותר שלה בתוכנית, ועדיין לא הגרוע של השבוע.

ג'ורדן בבירור שנאה את הביצוע של עצמה, ואשכרה נראה שהיא שמחה לשמוע את הביקורת השלילית של השופטים. מבחינתי, התגובה שלה לבדה - והכישרון האדיר, כמובן - היתה שווה הצבעה. אם הייתי אמריקאי, הייתי מרים את הטלפון בשבילה.

לאקישה - This Ain't A Love Song

בחיים לא שמעה שיר של בון ג'ובי, ורק ראתה אותו אצל אופרה. האטיטיוד שלה בראיון עם ראיין לפני השיר היתה מעצבנת. אבל - ההופעה הטובה ביותר שלה מזה המון זמן. לא רק מבחינה ווקאלית, כי אם גם כפרפורמרית. היא היתה זקוקה להופעה ברמה הזאת כמו אוויר לנשימה. סיימון אמר שהוא יכול לנשק אותה ואכן, היא באה לנשק אותו. התגובה של רייאן הייתה מופלאה, מכיוון שברגע שראה ליפסטיק על שפתיו של סיימון, הבחור כמעט ואיבד כל שליטה.

בלייק - You Give Love a Bad Name

השיר? נורא. השירה? לא משהו. הביטבוקס? איום. זה היה ביצוע ברמת הסנג'אייה. אני לא אוהב את בלייק, אבל אף פעם לא חשבתי שהוא חסר כישרון. אבל זה היה נורא. הבחירה לבצע ביטבוקס במשך שליש שיר הייתה מובנת רק בהנחה שהוא הבין שמדובר בשיר איום.

רנדי ופאולה התלהבו בטירוף. סיימון אמר שחצי מהקהל ישנא את זה והחצי השני יאהב את זה. כנראה שהוא צודק, אם כי אני מקווה שהערכת ה"חצי" מוגזמת. אני, בכל מקרה נמצא בקבוצה הראשונה.

כריס - Wanted: Dead or Alive

אחד השירים הסבירים המעטים של בון ג'ובי, ושיר שדוטרי ביצע באופן מדהים בשנה שעברה. הביצוע של כריס היה שונה מאד וטוב מאד, לדעתי. הוא שמר את השיר ברגיסטר גבוה, וזה עזר לו. סיימון לא בטוח אם זה יציל אותו.

מלינדה - Have a Nice Day

נהדרת, האישה. פשוט נהדרת. אין לי מילים. אין מילים. מילים? אין. אמרתי כבר, היא רובוטריקית. אין שום דבר שהיא לא מסוגלת לעשות. סיימון אמר שהיא בליגה אחרת. אין שום דבר אחר לומר. עם כל החיבה שיש לי לג'ורדן וכל ההערכה למה שלאקישה יכולה לעשות עם השיר המתאים, מלינדה פשוט נמצאת רמה מעליהן והיא שוב הוכיחה את זה, בשיר בינוני להפליא. ההשוואות לטינה טרנר היו במקומן. אפילו ההופעה של ג'ורג' בוש שניות לאחר מכן לא הצליחה למחוק את החיוך מהפנים שלי.

השישייה חולקה לשתי שלישיות, שמכל אחת יודח מתחרה אחד.

השלישייה הראשונה הייתה מלינדה, פיל ולאקישה. לאחר שמלינדה שוחררה לשבת, נבחר פיל כמודח הלא מבטיח. פיל זרק, כנראה לאשתו בקהל, "קלעתי בול". כאמור, הוא ידע שזה השבוע שלו. ונראה שהוא בסדר עם זה, מה שגרם לי לאהוב אותו קצת יותר.

בשלישייה השנייה היו כריס, ג'ורדן ובלייק. את אנחת הרווחה שלי חלקתי עם ג'ורדן, כשנאמר לה שאין צורך שתצטרף לכריס ובלייק במרכז הבמה. אחרי קטע קצת מרגש שבו אמרו השניים שהם החברים הכי טובים, הגענו להדחה. התוצאה, גם כאן, הייתה ידועה מראש. כריס הולך הביתה. גם ההופעה המזוויעה שלו השבוע לא הספיקה להעיף את בלייק. אבל בשבוע הבא, הוא מתמודד עם לאקישה, ג'ורדן ומלינדה. הוא יזדקק להופעה לא טובה של אחת מהן כדי לשרוד לחצי הגמר.

בשבוע הבא, בארי גיב ומוזיקת בוגי. הכינו את אטמי האוזניים.