חגיגת

שבוע אחרי תכנית סיום העונה הססגונית של ארץ נהדרת, סגרה מועדון לילה של ארז טל עונה שנייה באופן מכובד וצנוע – בלי קונספט מחייב של פצצה אירנית, הופעות אורח של שלמה ארצי או חסמב"ה, אבל עם הרבה חדות ודיוק. מכיוון שמועדון לילה היא תכנית שחשיבות הדינמיקה בין המשתתפים בה מעפילה על זו של הכתיבה, קשה לה לעתים לשמור על יציבות או לשמר מומנטום, גם כאשר היא מצליחה לייצר רייטינג ראוי. כאשר היא זולגת אל מחוזות לכאורה אנרכיסטיים – הלחם והחמאה של ארז טל – היא מתעלה אל מעבר למגבלות הז'אנר של תכנית רדיו מצולמת. ביותר מדי פעמים שבהן היא חותרת לשם וכושלת, זה נגמר בהומור סחי בלטה. בליל שבת, כיאה לפינאלה וכדי לא לבייש את הפירמה ולנצל את הואקום שהותירה אחריה ארץ נהדרת, הכל תקתק. התחפושות המגוחכות של החיות – כמה חם זה נראה מהבית - עשו את העבודה, עדי הימלבלוי היתה כוסית ומצחקקת בדיוק במידה שהיתה צריכה להיות, החליפות היו בטוב טעם ומאיה דגן היתה עסוקה במשהו אחר והבליחה רק לרגע. אפילו השלב שבו היו צריכים לרקוד ולהמציא מחדש את המלים – קלאסיקה של הומור סחי בלטה - ל"רוצה בנות" היה סביר.

בניגוד כמעט גמור לכל העונה, שבה נדמים חברי המועדון כקבוצת האנשים המוכשרת ביותר שמתבזבזת לחינם על המסך - סיום העונה הצליח לייצר אשליה כאילו מדובר בתכנית טובה, אפילו טובה מאוד לפרקים. האינטראקציה עם רון קופמן, שנראה משועשע וידידותי למשתמש מתמיד, נרשמה כמוצלחת במיוחד. חברי הפאנל ניסו לחקות את קופמן – תחביב גברי שגרתי ביותר בימינו – הן ברמת הווליום והטונים, והן בתוכן, מה שהוליד לא מעט פנינים (אולמרט-פרץ, שירותים, שני אפסים. מצחיק על אמת) והרים את המצב-רוח באולפן. אמיצה במיוחד היתה ההתמודדות של עופר שכטר עם שלום אסיאג, בירידות בסגנון שכונתי-חופשי. אם יש מישהו שלא הייתי רוצה להתחרות איתו מי יורד נמוך יותר, על כל המשתמע מכך, זה אסיאג, אבל שכטר עמד מולו כמו מאיר הר ציון – בעוד אסיאג יורה מטעמים על גובהו של שכטר, הלה החזיר לו במטבע טעון טיפוח רב מסלולי וקינח בבדיחות קרחת. תענוג.

לצוות העורכים שליקט את מיטב הרגעים מהעונה כולה הייתי מעלה את המשכורת מיד. על פי הקליפים הקצרים שהוקרנו, נדמה שהעונה הזו, שעמדה, לטוב ורע, בצילה של ארץ נהדרת, היתה טובה יותר ממה שנראה בזמן אמת. יתרה מזאת, הקליפים הללו מלמדים שמישהו הבין, סוף כל סוף, בדיוק מה עבד, מה שאומר שיש למה לצפות מהעונה הבאה. כרגע נראה שיציבות באנסמבל, שספג זעזועים קלים העונה (רמי הויברגר שמסיבות אלו ואחרות נעדר מעט, והעזיבה של אביעד קיסוס), הוא המרכיב המהותי ביותר, בייחוד כשנדמה שסוף סוף הצליחו להגיע שם לאיזון ומינון (שי גולדשטיין בתפקיד התוספת שתפסה).

מה שכן, קשה שלא לחשוב על העתיד של מועדון לילה, בשעה שפורמואים לתכנית חדשה של אורי גוטליב רצים על המסך. לצד ארז טל, גוטליב הוא הצלע המרתקת ביותר בצוות. הוא ממזר אמיתי עם יכולות דרמטיות מרשימות ותזמון קומי מדויק. אחרי הרצועה, שעתידה כרגע לוט בערפל, והשיחוק שלו במועדון לילה – בר רפאלי כבר לא תשכח אותו – הציפיות ממנו רק עולות. כמי שעדיין מאמין בארז טל, קשה לי להאמין שמועדון לילה תרשה לעצמה לספוג אבידה שכזו (גם אם גוטליב יישאר, הרי שהוא יהיה זמין ורעב פחות), ללא תגובה הולמת. בשביל מי שנודע ככותב מערכונים במהלך שידור, חצי שנה אמורה להיות מספיק זמן.