אן גבול לאהבה

אי אפשר להתחמק מזה וגם אין טעם לנסות – קרן אן היא עוד חוליה בשרשרת הארוכה של ישראלים (או במקרה שלה כאילו-ישראלים) שהצליחו בחו"ל במידה בינונית ונחשבים כאן לכאלו שמחזיקים את כל העולם בין הרגליים, כאילו שאין טקס מכובד שלא נותן להם להתהלך על השטיח האדום שלו.

מצחיק, אבל רוב האנשים שראו אותה לפני קצת יותר משבוע על השער של "7 לילות" ומיד התחילו לדסקס על הכוכבנות שלה ועל כך שעברה לאזור חדרה, יגיבו בזלזול אם יגידו להם שם של זמרת מקבילה, שפשוט נולדה מחוץ לשטח ישראל – מפייסט, דרך נינה נסטסייה ועד לורה ויירס – התגובה שתתקבל בציבור המקומי היא משהו כמו "מה? מי זאת בכלל?".

אבל מה, קרן אן היא "משלנו", המאמי הבינלאומית – מבחוץ היא כולה פריז, מבפנים היא כחול לבן – מגיעה במלחמה בכדי לשיר במקלטים, ואפילו כותבת שירים שיכולים להיכנס לגלגל"צ (מה שנכון גם לגבי שלושת הזמרות שהזכרתי למעלה, אך אלו לא עושות עיניים לטייסים האמיצים של צה"ל). תוסיפו לכל אלו את מה שאמרה לרביב גולן ב-"7 לילות" - "בכל פעם שבחורה צעירה מוציאה בצרפת אלבום משווים אותה אלי" (והיא הרי לא מסוגלת לשקר, גולן כתב זאת בעצמו) וקיבלנו מישהי שחייבים לאהוב – את ההוכחות תמצאו בטוקבקים.

אז נכון, קרן אן מצליחה בנישה האלטרנטיבית שלה (והאמת, אני מכבד את זה אפילו יותר, אבל ממתי זה מרשים את הקורא הממוצע של "ידיעות אחרונות"?), אפילו יש מאחוריה לייבל רציני, שמאפשר לה לחיות על מטוסים, בגבול שבין פריס לניו-יורק, ולאחרונה גם בישראל. מה שכן, אם היא היתה כזאת מצליחנית-על, היא לא היתה מגיעה לאיזה חור ליד חדרה - זה לא היה אמין במיוחד גם אם היו אומרים תל-אביב. מצטער, אין אהבה חזקה כל כך, ואני יכול להבטיח לכם שאם אבריל לבין, כדוגמא שרירותית, היתה מתאהבת באיזה ישראלי מסוקס, הוא היה עובר לאחוזה שלה ומשחק אותה כאילו שהוא ב"הפמליה" – לבין עצמה היתה מגיעה הנה רק לאיזה יום, מצטלמת בכותל עם כובע בייסבול ובורחת.

טיעון החזרה לשורשים והאהבה למדינה, שמאחוריו נעמדת אן אינו משכנע במיוחד, ונדמה שהוא עוד נדבך יחצני, שמטרתו לגרום לכל מי שמרים פטיש ביום העצמאות להכיר את שמה. מבחינת היצירה, אן מכוונת לעולם הגדול – המייספייס שלה גורס כי היא בכלל מתגוררת בניו-יורק, היא תמיד שרה באנגלית וצרפתית, אך אף פעם לא בעברית (למרות שהיא דוברת אותה), ויודעים מה, קשה להאמין שהיא תזיל דמעה אם ישימו אותה באוסף הבא של השרת העיוור.

עכשיו, אחרי שתקפתי קצת את הרקע, הגיע הזמן לזרוק כמה מילים יפות על המוזיקה. האלבום החדש של קרן אן, שיוצא ממש בימים אלו ונושא את שמה, הוא ללא ספק האלבום הכי טוב שלה. אני חייב להודות שאני לא חסיד של הארבעה האחרים, ואפילו את הפרוייקט "Lady & Bird" לא אהבתי מתחילתו ועד סופו – היו בו לא מעט קטעים מצוינים, אך כמכלול הוא לא ממש עשה לי את זה. "Keren Ann" מצידו, מכיל שמונה קטעים מעולים (היחידי שלא משכנע הוא "Where No Endings End", שנע בין מתקתקות מלנכולית ללחן שמתאים ליום הזיכרון).

אל תצפו שהשירים האלו יעיפו לכם את הפיאה ויגרמו לכם לרוץ לחפש גיריות דבש ביער בן שמן - הרפתקה מוזיקלית שלא שמעתם בעבר לא תמצאו פה. אבל עם הזמן אן הפכה לסינגר/סונגרייטרית משובחת, שיודעת לעשות הרבה יותר מסתם נעים ברקע: השירים שלה באמת טובים, הקול שלה מקסים, ההגשה שלה משובחת וקשה שלא להתרגש ממנה. כשמגלים שהיא עשתה כמעט הכל לבד - כתבה, הלחינה, שרה והפיקה - מתחילים לקנא בטייס שתפס אותה. מסתבר שהאמרה הארכאית הזאת באמת נכונה – הטובות לטייסים.

"It's All A Lie", השיר שפותח את האלבום הוא לא פחות ממדהים, ואני מניח שכמעט כל ביקורת בעולם תגיד שהוא נשמע כמו משהו שהופ סנדובל היתה עושה – העיבוד האיטי, האפקטים, האווירה המרחפת והקול של אן, שנמצא כאן במיטבו, מיד גורם להבין שהולך להיות אלבום מוצלח. וזה אכן מה שקורה - "The Harder Ships Of The World", שיר שאי אפשר שלא לאהוב, מוביל אחריו מספר קטעים אחרים שעשויים מחומרים איכותיים במיוחד: "It Ain't No Crime" האנרגטי יותר (אם אפשר לקרוא לזה ככה), והסינגל הראשון "Lay Your Head Down" הן דוגמאות מצוינות לשירים שאמנם כבר נעשו בעבר, אך לעיתים נדירות באופן כל כך מושלם.

אז יודעים מה, תחשבו שהיא ישראלית, תחבקו אותה חזק ותטחנו השמעות שלה ברדיו – כולנו רק נרוויח מזה – הנה, ב-29 בחודש היא תופיע בהיכל התרבות, ממש פה אצלנו. זה כבר קרה בעבר, אבל עכשיו קרן אן נמצאת בשיא הקריירה שלה ואני מאמין שההופעה תהיה מצוינת. תגיעו, אל תצאו לא מפרגנים – סך הכל, היא משלנו.

קרן אן, "Keren Ann" (הליקון / Blue Note / EMI)