ציון נמוך

תודה לאלוהים, תודה למפיקה בפועל, תודה לנערת המים, תודה לעוזרות ההפקה, תודה למעצבת התלבושות, תודה לסאונדמן, תודה לבום-מן, תודה ליוסף הסעות, תודה לקייטרינג ותודה מיוחדת לזה שדואג פה למאפרות. בטח שמתם לב שרשימת התודות לעיל אינה כוללת את "האנשים החשובים" על פי כל כללי וסוגי האקדמיות בעולם השואוביז.

איפה באמת התודה לשחקנים וליוצרים? לצערם של העוסקים במלאכה ולמרות הרייטינג בשמים והעובדה שהסדרה התיימרה לעשות משהו מאד ישראלי, 'הישראלים' לא תחקק בתודעה הישראלית, למעט פרגון מקצה לקצה בנוגע לתפאורה (המצוינת) והאפקטים המיוחדים (מה, דן כנר מחוץ לרחבת הכותל זה לא אפקט?).

הנפילה הגדולה, ויעידו על כך שמונת הפרקים המשובטים של הסדרה, מגיעה דווקא על סעיף שטחיות. והישראלים, כך מסתבר, אוהבים את זה פלאזמה. במשך עונה שלמה קשה לשלוף בעזרת פינצטה את החומרים האינטליגנטים, מכיוון שההומור החד-גוני להחריד עוסק רובו ככולו בעדתיות וגזע והוא - מה לעשות - לא ממש מתוחכם בלשון המעטה.

הנה כל הדוגמאות: #1 במערכוני האוניברסיטה ההומור תמיד יופנה כנגד הסטודנט הערבי, כאשר מפעם לפעם זה יהיה קיצוני יותר, אבל על אותו עיקרון. #2 במערכוני לשכת התעסוקה תמיד תהיה תחושת כאוס ופרחיות באוויר. #3 בבית החולים תמיד יהיה רמז למחדל רפואי. #4 ראש הממשלה הישראלי תמיד ייצא טיפש.

משום מה זה מזכיר את מקבץ המערכונים של מרגול ולובה ב"ארץ נהדרת", שתמיד משחק על אותו הומור רדוד, נטול ציניות ומעוף. זה טוב לפרק או שניים, אבל בתור קונספט המושתת בתוכנית ומשתרע על פני כל הסדרה, אין לו זכות קיום.

"הישראלים", פרק סיום עונה, אמש ב-22:10, ערוץ 2