עדיין קשה לומר אם יש ריח של מהפכה באוויר, אבל אין ספק שהמצב מזכיר את ימי המלחמה היפים של הקיץ: בצפון ירו, בדרום אין אוכל, אבל תל אביב עולה על גדותיה, יש שפע של אנשים ושפע של זמן. לפחות עד יעבור זעם. אם אז זה קרה בגלל שורת החלטות קפריזיות של הממשלה, הרי שגם עכשיו מדובר במניע דומה: ועדת שוחט, שמורכבת מפונקציונרים ועושי דברו של האוצר, הטילה גזרות כלכליות לפתחה של אגודת הסטודנטים, וזו, במסגרת מילוי תפקידה, לא יכלה לשתוק. התוצאה: שביתת הסטודנטים היא אחת המוצדקות שבהן, ולא פלא שהיא זוכה לתמיכה גורפת של רוב הסטודנטים, הורי הסטודנטים וחברי הסגל האקדמי. העתיד שוועדת שוחט מציעה הוא מדינת קאסטות, שבה למי שנולד עני יש סיכוי זעום להידחק לפקולטה יוקרתית, שממנה יוצאים עם ג'וב מכניס וכרטיס כניסה למעמד הגבוה. כי לזה בעצם מתכוונים כשאומרים "שכר לימוד דיפרנציאלי", ועוד לא אמרתי מילה על שאר הגזרות (העלאה שכר לימוד, קיצוץ תקציבים ושאר שיגועים).
אבל זה לא העניין כאן. העניין הוא אחר. שלושה שבועות שאני, ומאות אלפי כמותי, יושבים בבית, מתייצבים להפגנה פעם בכמה ימים ותו לא. שפע של זמן? אוהו, וזה עוד כלום. בשבועות האחרונים הלכתי ליותר תערוכות, אירועי תרבות ופעילויות פוליטיות, קראתי יותר ספרים ומאמרים לאוניברסיטה מכל תקופת זמן אחרת. אפשר לומר שהשביתה הזו פינתה זמן ללמוד באמת. שלא לדבר על מה שמכונה כאן בבוז "תרבות הפנאי". כאילו שמי שיש לו שעתיים ספייר ללכת ולראות סרט חוטא לאתוס המפא"יניקי של עבודה בכל מחיר ובכל זמן. פנאן? רק בקבר.
תכלס, האוניברסיטה הזו קצת מפריעה ללמוד
ואני לא היחידה. גם עמיתי לספסל הלימודים מתענגים על השביתה הזו. לא מטעמי בטלה, אלא משום שהצידוק האידיאולוגי לבטלה הופך אותה לנסבלת, נטולת רגשות אשם ופורייה במיוחד. תכלס, האוניברסיטה הזו קצת מפריעה ללמוד, חלק מהשיעורים באמת מיותרים, שלא לדבר על עבודות סמינריוניות, תרגילים, שיעורים שבהם הנוכחות חובה וכך הלאה. בחיי, תנו ללמוד בשקט והניחו לנו מהבלי העולם הזה. בסוף תוכלו לתת לנו ציונים על מה שתירצו וגם תוכלו לחסוך קצת: אם אנחנו לא שם, אין הוצאות תחזוקה.
ברם, הלימודים הם רק ערך המוסף. חוץ מקריאה מסיבית, סוף כל סוף אפשר לצאת מהבית בלי לחיות תחת נטל הקימה בשמונה-תשע לפנות בוקר. בניגוד למה שנהוג לחשוב על הציבור הסטודנטיאלי, רק מתי מעט זוכים לפזז במועדונים ולשתות לשוכרה ביומיום. השאר נאלצים לשבור את ראשם היפה והצעיר במיטב חיבוטי הנפש והאינטלקט של אלפי השנים האחרונות. נכון, יש לזה את השארם הגיקי המתאים, אבל גם חנונים רוצים לרקוד ברייקדנס בלילה וללכת להפגנה בבוקר. אלו בדיוק החיים שאמורים להיות לסטודנטים (רק תעיפו מבט על מדינות אחרות), אלמלא הארץ הזו גזרה עליהם שיעבוד ברוב שעות היממה. עבודות ערב ועבודות לילה משאירות מעט מדי זמן לחיות את החיים האמיתיים.
השביתה הזו, קצוב זמנה ככל שיהיה, רק מראה כמה אנחנו מפסידים כשממשלה רואה בתקצוב אוניברסיטאות "סיבסוד" ולא "השקעה". וכל עוד שום דבר לא זז שם למעלה, אין סיבה שנחזור לאייש את תפקידנו במכונת הייצור. לא כל עוד אפשר, במקום, לקרוא ספר, לנוח, לשתות, להפגין, לישון, לאכול, לראות טלוויזיה ולחזור הביתה בשלום. מסתבר שבאירופה עושים את זה כבר שנים.