בכתבה הזו לא יבעירו צמיגים סטודנטים לספרות אנגלית, לא יחסמו את האיילון סטודנטים לתקשורת חזותית, וסטודנטים לאסטרופיזיקה לא יכבלו בשלשלאות פלדה לשערי האוניברסיטה. הכתבה הזו תתעסק במרחב עצמו שבו שוכנת האקדמיה. לא בכסף (שכר הלימוד ותקציב החינוך שקוצץ), לא במעבדות מיושנות או מחשבים מיושנים, אלא בדשא הירוק והרוגע, ובמבנים הנוצצים שנקראים "האקדמיה".
אולי כדאי להזכיר לכל השובתים שהמוסד שנקרא "אקדמיה" מקורו הלניסטי והוא בתחילתו היה בכלל חורשת זיתים ופלגי מים פסטורלית בפרבריה של אתונה המוקדשת לאלה אתנה, אלת החכמה במיתולוגיה היוונית. הלימוד הקלאסי היה נערך בישיבה שפופה תחת העצים, או בהליכה מהורהרת ועמוסת מחשבות בעקבות פילוסוף ענק זה או אחר.
היום נדמה שמה שנותר מהאקדמיה, הוא בעיקר החומר והרבה פחות מן ההגות. כלומר, כל אחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל שוכן בפרברים, מוקף שמורות טבע וחורשות ודשא (יוצאת דופן במובן מסוים היא באר שבע). אוניברסיטת חיפה שוכנת בלב שמורת טבע הר-הכרמל ומשקיפה בשלווה סטואית על הנמל והעיר התחתית המזוהמת שמתחתיה. בירושלים האוניברסיטה שוכנת על הר משלה- "גבעת רם", בעוד חלקה האחר משקיף מהמקום היפה (והמבודד) ביותר אל מדבר יהודה וים המלח. אפילו אוניברסיטת תל אביב-(יפו) הצליחה למצוא בעיר המישורית מצוק מרשים המשקיף מזרחה, והיא כמובן טבולה במדשאות אינסופיות: קרובה יותר ברוחה לווילות של אפקה, רמת השרון והרצליה פיתוח מאשר ליפו ד' או רחוב אלנבי. בפריפריה חיקו את הערים הגדולות והלכו על שמות פסטוראליים באמת, כמו: מכללת אורנים, תל-חי, עמק הירדן, ספיר או עמק יזרעאל.
שיכון ל'
האוניברסיטאות הן בכוונה לא חלק מהעיר, כי הן העיר האמיתית. העיר האידיאלית - "קרית האוניברסיטה" בשמן הרשמי על המפות. מציאות על נייר, שמנותקת מהחיים ומשקיפה על העשייה שמתחתיה במדרון. שם לומדים רק אנשים צעירים, יפים ובריאים לצד פרופסורים זקנים ושרמנטים, והכל, כמובן במבנים אוטופים - כל אחד יפה מקודמו, נוצץ, צועק, ראוותני, מתוכנן על ידי אדריכל-סלב שמיישם את התיאוריות שלו באדריכלות וממומן באדיבותם של יהודים עשירים שרוצים יותר במוזוליאום על שמם ופחות מוכנים לתרום למלגות לימודים לסטודנטים. דוגמאות לא חסר: החל מאוניברסיטת חיפה שתוכננה על ידי אוסקר נימאייר, דרך לואי קאהן בבניין הנדסת המכונות באוניברסיטת תל אביב, וכלה במבנים האחרונים כמו מרכז וואהל החדש והנוצץ של דניאל ליבסקינד באוניברסיטת בר-אילן, או בית הכנסת באוניברסיטת ת"א של מריו בוטה.
לכן, אם סטודנטים יוצאים ממוסדות כאלה, מה יכולה להיות מעורבותם החברתית האמיתית מלבד לעצור את התנועה באיילון? במדינה אוטופית גם אני הייתי רוצה השכלה חינם, אבל ישראל זו מדינה שיש בה כמעט מיליון ילדים מתחת לקו העוני; זו מדינה עם מלחמות בכל קיץ ומיעוטים ממורמרים; עם ניצולי שואה חסרי כל; עם אבטלה ושסעים חברתיים; אנשים שידם אינה משגת לתרופות וטיפולים בריאותיים; מפגעים סביבתיים ועוד צרות בלי סוף. בין כל שלל הבעיות הללו, תסכימו איתי, שבעייתם של אלה עם הקלסרים הלומדים במגדלי השן המוזהבים, קצת מתגמדת לגובה הדשא עליו הם משתרעים בהפסקות.
בעולם אוטופי שאינו הלניסטי עם עבדים ואלים, האוניברסיטאות ירדו מנכסיהם הגבוהים והיקרים, ויעברו לעיר התחתית ויתחככו ב"עם הארץ". אוטופיה שכזו כבר נבנית באופן חלקי בעיקר במוסדות לאמנות, כמו בצלאל הירושלמי שחזר אל משכנו המיתולוגי, ומתכנן לבנות קמפוס חדש וגדול בעיר, או במכון אבני, שנקר, קלישר וויצ"ו חיפה שכולם שוכנים בלב העיר ובאזורים הנחשלים. רק כך אולי תעלה שוועתם של הסטודנטים לאוזני העם ופקידי האוצר. אז יוכלו, בכסף שירוויחו ממכירת מגדלי השנהב הנוצצים, לארגן לעצמם מלגות לימוד מלאות.