לקראת סוף הופעת החימום המוטרפת של המונוטוניקס לסמוג, התופים הועברו ממקומם אל מרכז מועדון הבארבי, כשחבורה של גברים נושאת את רן שמעוני המתופף על גבי הבייס דראם. בעודו מנסה להתייצב ולא לקרוע את עור התוף, מגיש לו עמי שליו, סולן הלהקה, חלק אחר מסט התופים הדינאמי, ושמעוני מכה בו כמעט תוך כדי נפילה בעוצמה שגם ריכטר לא שמע עליה. יונתן גת הגיטריסט הסתובב באולם, ,והמשיך לנגן ריפים קליטים וצורמים בו זמנית. זה היה סיום מופלא להופעה שהגדירה במדויק למה המונוטוניקס היא לא סתם להקה שיודעת לנגן מהר ורועש.
למרות הדימוי הקלאסי שהודבק לו, הרוק'נ'רול נכלא על ידי הלהקות שלו שוב ושוב בתבניות קשות ומדכאות, שבהן הבמה נמצאת יותר גבוה מהקהל, והקהל מצידו מחויב בנענוע ראש ומחיאות כפיים. לרוב יהיו בית ופזמון, שירים על אהבה ועל העיר ואחר כך נלך הביתה ונחשוב. המונוטוניקס לא מעוניינים בשום דבר מאלו: הם מזיזים את הכלים שלהם שוב ושוב, מתערבבים בקהל שלהם תוך התרחצות בזיעה וזוהמה, קפיצה על עמודים ודיסטורשן שמענה את האוזן בשבי סורי. גם באלבום המלא הראשון שלהם, שבא אחרי אי.פי, המונוטוניות בשם של המונוטוניקס היא בדיחה במיטב מסורת הגאראז' על להקות רוק מיוסרות ושבלוניות. אין אלמנט אחד שעומד במקום באלבום המצוין הזה, עתיר האנרגיה שכל כך חסרה בדרך כלל ברוק הישראלי. הוא נפתח ב-Lowest Dive"" המרשים, עם ריף גיטרה ופסנתר מפתיע לתוך השירה הטוטאלית של עמי שליו. השיר הבא נפתח בגיטרה נוסח Yo La Tengo באלבומם האחרון והמבריק, כשעיצוב הסאונד של המונוטוניקס והמפיק המוזיקלי קרמר (שהסתובב בחייו עם הבאטהול סרפרז ודייויד אלן מגונג, מה שמסביר קצת על סוגי הסמים המוזיקליים באלבום) בולט בחדות ובדוקרנות שלו. אחר כך הוא מתפתל ומתעקל שוב ושוב סביב כל סוגי הרעש האפשריים כמעט, ורק חסר קאבר מכוסח למירי מסיקה כדי להבהיר עד כמה שליו הוא ווקאליסט תלוש מכל זמן ומקום.
זה תקופה ארוכה שהמונוטוניקס מנסים את מזלם בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ועל פי מיטב הבנתי זוכים להצלחה לא מועטה. בין אם זה בצלילי המת' רוק הכה אהובים על חברי פאסט מיוזיק, או סתם מוזיקת שרברבים אפופת בירה, המונוטוניקס זכאים לכל פיסת מחמאה וגם להתעניינות שהם מעוררים במסעותיהם בחו"ל. ועכשיו, כל עוד הם בארץ, לכו לראות איזה אתר הופעות הם עומדים להרוס הפעם.
מונוטוניקס, "Monotonix" (פאסט)
פיצוצים ברובע דחייה
גם להקת לבנון לא מאמינה בתבניות הקלאסיות של הרוק. גם היא ומנהיגה יובל הרינג אחראים על כמה מהשינויים המרעננים בתרבות המוזיקה האלטרנטיבית בישראל. באלבומה השני, "Planet Rubble", לבנון מנסה להתחקות פחות אחרי הגיטרות העצובות של Explosions in the Sky ומנסה לחתור לליבת החייתיות שנמצאת בדיסטורשן נטול המילים. הגיטרות כאוטיות יותר, התופים נשמעים כמו תמנון שראה וידאו של מטאליקה לפני הלידה. בניסיון להלחין את הזירה האנושית המלחיצה ומלאת הפאניקה שהאדם חי בה, לבנון מגיעים לכמה תובנות מעניינות בנוגע לאופן שבו הפוסט-רוק יכול לגעת באנשים של מילים. לפעמים אתי החפירה שלבנון משתמשים בהם כבדים מדי, והמוזיקה לא מצליחה להתפרק לתוך הלב ולהגשים את הייעוד שלה. אבל ברוב הזמן "Planet Rubble" חכם ועמוק כמו "Sunken City", אלבום הבכורה המרשים שלהם מלפני שנה.
באופן די מקרי, שם הלהקה הוא הנכס הגדול שלה ברלוונטיות לחיי היום יום. אבל מי שינסה להתעמק לא רק במוזיקה של לבנון,אלא גם בפעילות של אנשיה למען המוזיקה האלטרנטיבית בישראל, יגלה שלא מדובר רק בארץ טרשים ודמים, אלא גם במקום חי ונושם של חשיבה ואמונה בדרכה של המוזיקה ללב הישראלי. בפעולות כגון הבאת סמוג, דיוויד פאחו מלהקת סלינט (בנובמבר אם ירצה ה'), או פסטיבלים כמו פולקל'ה ומועדונים כמו הפטיפון, לבנון והמונוטוניקס הן לא רק שתיים מהלהקות הטובות ביותר שפועלות בישראל (ונציגות ראויות במלחמת תשומת הלב העולמית למוזיקה), אלא גם נציגות של העידן החדש באלטרנטיבה הישראלית: הקץ לבכיינות וטענות הקיפוח, ולקיחת הגורל לידיים. הן מציבות אג'נדה חדשה למושג "אלטרנטיבה", ולכן העתיד, בסופה של דרך ארוכה וקשה, יהיה שלהן.
לבנון, "Planet Rubble" (פאסט)
מונוטוניקס ולבנון ישיקו את אלבומיהן בהופעה חגיגית ביום חמישי.10.05.07 במועדון לבונטין 7 בת"א.