סביר להניח שלפני כמה שנים שמעתם איפשהו את הקלישאה שהריאליטי הרג את כוכב השעשועונים. אם עדיין לא התעדכנתם, זה הזמן. השעשוע "1 נגד 100" (להלן: "מי רוצה להיות מיליונר" בלי החבר הטלפוני), הוכיח אמש כי לא מדובר בשמועות, אלא באמת צרופה. השעשועונים, ובעיקר המתחרים, חודרים למוח ללא חומר סיכה ומזכירים מדוע חלפו מן העולם. היעדר האינטרקציה עם הצופה מחזירה את הז'אנר שנים אחורה ועובדה זו מפילה את מלוא כובד המשקל על כתפי הקונספט המיושן (אין פה משהו באמת חדש), המנחה הוותיק (ראו פסקה הבאה) והמתחרה הבעייתי (ראו פסקה 3 ו-4).
אברי גלעד דווקא ממזער נזקים. האינטונציה לא איבדה מאיכותה, הציניות המרושעת עדיין מהולה באמפתיה לא משכנעת, לנצח הוא ישמור על ילדותיות שובבה ביחד עם ייצוגיות אלגנטית, והכי חשוב - הוא לא ארז טל. אם תצליחו לנטרל את היצירתיות הפרקטית של ארז, תקבלו כמנחה האולטימטיבי לסוגה את אברי. למעט הסמול טוק המשעמם שלו עם הטייסים / אסטרו-פיזיקאים / אופנוענים, שנשמע כהד לתשובותיהם (- מה אתה עושה היום?. - "אני קברניט". - קברניט...) , אברי צלח את הפרימיירה המחודשת בהצלחה.
אלא שגם קסמו המפוקפק של אברי לא מצליח לחפות על בינוניותו הגלובלית של הכוכב האמיתי של השעשועון - המתמודד. בעבר המתחרים היו בונד, ג'יימס בונד - אמנם חדורי מוטיבציה ומשולהבי יצרים, אבל קפואים, ממוקדי מטרה, בעלי פאסון וקור רוח. מסתבר כי השפעת דור הזנקס של השנים האחרונות יצרה חוקים חדשים הבאים לידי ביטוי גם על המסך הקטן. חרדותיהם של בני עשרים וחמש עד שלושים וחמש, כוללות משכנתה, הוצאות חתונה, משכורות דלות וכיום גם את השיט הפסיכולוגי וכל הקישקעס על השולחן. היום כבר מותר להפגין חולשה ולא להתבייש בה, אבל כשמדובר בהחצנת רגשות בלב הפריים טיים זה נראה רע.
קחו כדוגמה את הבלונדה שנשלפה כטמפון מהקיבוץ, הפגינה עצבנות לא חיננית וירתה זעקות קרב היסטריות כל אימת שהמיקרופון שלה היה פתוח, כלומר לכל אורך התכנית. אותה קיבוצניקית הייתה יכולה למלא את תפקיד המודחת הראשונה בכל תכנית ריאליטי שעוסקת בהישרדות, שליפת ציפורניים או ריצה לדירה, אבל לסחוב על כתפיה שעשועון שמצולם לייב טו טייפ, זה ממש לא משעשע. לא מאמינים? תשאלו את אמציה.
* 1 נגד 100, שלישי 21:00, ערוץ 2
בונוס: חמישה קצרים על קצרים
#1 קנטרנות: האם הפתיח הדביק והוורוד (טוב, מדובר בגומי לעיסה), משקף את הדעה הרווחת כי הקונספט והקאסט של "קצרים" קצת, איך לומר, נמתחו עונה אחת יותר מדי?
#2 שאלת תם: מי זה הבחור הממושקף והמקריח (שמוליק משהו, כמדומני) שמצליח כמעט לבדו להעלות חיוך על השפתיים? ולמה, אם מותר לשאול, לא נתקלנו בו יותר?
#3 תובנה: המערכונים הכתובים - כתובים מדי. דווקא כאשר הוויזואליה משחקת את תפקיד הפאנץ', המערכון מצליח.
#4 הפתעה: בין הדאחקות הלא מוצלחות, חלקן בשל בימוי כושל ואחרות פשוט לא כתובות מספיק טוב, היו כמה מערכונים טובים. שניים-שלושה, לא יותר.
#5 סופרנוס דרופינג: שאפו למי שכתב ולמי שביים את המערכון בו שמוליק לוי (אז ככה קוראים לו!) עובר מגירה-מגירה ומסביר לעובד חדש מה תכולתה, עד שהוא מגיע למגירה התחתונה, בה אמורים להיות אנשים שלא שילמו את חובם לחברה, אבל מוציא מתוכה גופה.
* קצרים, שלישי 22:10, ערוץ 2