אני מזמינה את האדם הסקרן, להרהר במושג "היגיינה נפשית".
השאיפה האנושית- ים-תיכונית, האלמנטארית ביותר, היא לשלווה: הגגות של פיראוס. כוכבים של לימון מקשטים קלמארי מטוגן. רוח ים. הקשר בין הפנטזיה לפחד אדוק כל כך, אך בכל זאת קיימת נטייה להתעלם ממנו. הקשר הזה סולל לסוס התשוקה של כל אחד מאיתנו משעול לארמון הליבידו. הוא זה שפורם שיערנו, הוא השירה שבוקעת, הוא ההדחקה הרגעית המפנה את רגעי האושר היפים ביותר.
אך רק דרי הקיבוצים בתקופת טרום ההפרטה, יודעים את כוחה האמיתי של השמש.
המסורת הכנענית העתיקה ממליצה על טהרה יומיומית של הגוף כאמצעי התמודדות נגד שדים ורוחות.
כל הפתחים של הגוף נחשבו מעין דלתות, שדרכן יכולות הרוחות להיכנס לתוך הגוף ולטמא את האדם. נקבי הגוף הם פתחים לא מוגנים או ערוצים שדרכם אפשר לקבל דברים ולהפיק דברים: אוכל, נוזלי גוף, רעיונות, דיבור והתנהגות, גישה.
הפה, האף, האוזניים, העיניים ואיברי המין צריכים להיות טהורים כל הזמן כדי שאף רוח רעה לא תיכנס, ושום דבר שלילי לא יוכל להשפיע על האדם, לדרדר את מוסריותו ולפגוע בבריאותו.
רופא צעיר ונמוך מימדים התקרב אלי בצעדים בטוחים.
יכולתי להעריך כי עבר את שנות הארבעים, אך בכל זאת פניו עטו ארשת ילדותית.
למרות שהסיטואציה היתה קשה ודרמטית, חצי חיוך היה דבוק לפיו. הרופא, שהיה מודע ככל הנראה למחוות האושר הלא רצונית, הסתיר באצבעות קטנות ושמנות את לחיו הימנית.
למרות שראיתי בדמיוני שוב ושוב את הסיטואציה הכל כך אנושית הזו, לא הייתי מוכנה לכאב החד שפילח לי את החזה ברגע שהמילים הנוראיות הללו יצאו מפיו. ניסיתי להתמקד בשפתיו: אם היו שייכות לאישה, היו ודאי נתפסות כחושניות, אך בקונטקסט הגוף הלז - נראו כשפתי ליצן, אדומות ובשרניות מידי.
גומות של רוק לבן נמחו בתנועה מיומנת של הלשון מזווית השפתיים ולפניי נחשפו שורות של שיניים ישרות להפליא. הוא בוודאי מששמש בחוט דנטאלי - מדוע השימוש בחוט דנטאלי כה נפוץ בארצות הברית? מדוע כאן הוא נדיר, או שמא אני טועה באבחנתי?
אני מרשה לאוטוסטראדה של אסוציאציות בלתי ראויות להציף את התודעה שלי. רק כדי לא להקשיב למה שהוא בא להודיע לי. רק כדי לא לשמוע:
יש לו קול גבוה נורא-
כנראה יש לו ביצים קטנות
אם יש לו אחות היא בטח נורא יפה- וכנראה סובלת מעודף משקל
אבל בטח היא חכמה נורא - אם אח שלה רופא, היא בוודאי רכשה מטען גנטי דומה
אולי היא צ'לנית מחוננת ויש לה חבר טיס
היא לא גרה בארץ - כן היא גרה בפריס
באיזה רובע היו כל החנויות הוייטנאמיות הקטנות? המזוודה האדומה עדין אצל רונה
אני צוחקת על עצמי ושומעת את הד- מילותיו, אוי כמה שהן מכאיבות לי -
העולם שלי קורס ואני מתקפלת לתוך בור שחור וצמיג של עצב.
לרגע שמעתי מישהו קורא לי בשמי... אני מסובבת את הצוואר ומפנה לרופא את העורף שלי, נקניקיות ידיו מנחמות את בירכי:
כמעט תאונה, זרם במרפק, לשון על קצה בטרייה, חתך ניר, זרת בפינת השולחן, ניר כסף על סתימות השניים וסטירה על כתפיים שרופות.
בדקו את ארונות המצעים: כותנה מאיכות טובה מעוררת פאסיביות ביחסים
*** מערכת וואלה! תרבות מבקשת להבהיר כי רב הקשרים בין המדור למציאות מקריים ושקריים, וכי כל אסוציאציה מסוכנת היא על אחריות הקורא בלבד***