אבא של לורה רצח אותה

גם היום, ממרחק של 14 שנה, אני עדיין מקנא במי שראה את "טווין פיקס" בזמן אמת ולא ידע עד לסיום העונה הראשונה של סדרת הטלוויזיה המופלאה של דייויד לינץ' ומארק פרוסט, מי רצח את לורה פאלמר. כאחד שהתעורר אחרי הפרק השלישי לבוקר בו נכתב על גדר בית מול ביתי, בגרפיטי ירוק, כעור ואדיר ממדים, "אבא של לורה רצח אותה" וקיווה שיגיע יום אחד וגם אותו דחקן ישוט לכיוון החוף בתוך שק במימי אגם פסטורלי, קשה לי לראות את טרנד הספוילרים שפושה בטוקבקים, בפורומים ואצל כל מיני טמבלים-סתמיים, שמתעקשים בהגדרות המסנג'ר שלהם להרוס לחבריהם את ההנאה מהסדרות האהובות עליהם.

מכיוון שלכל הצדדים ברור שחלק ניכר מן ההנאה בצפייה בסדרת טלוויזיה – קומית-רומנטית, דרמטית או מותחת (מתי יתנשקו רוס ורייצ'ל, במי תבחר מרדית' גריי, האם יתאושש הבלש פמבלטון מהשבץ המוחי וכן, מי רצח את לורה פאלמר?) - הוא הכרוניקה שקבעו לה יוצריה – הרי אם היה רוצה לינץ' שנדע בפרק השלישי שאבא שלה עשה את זה הוא לא היה טורח לחכות עד סוף העונה - השאלה המרכזית בדיון הספוילרים, היא מדוע לכל הרוחות מתעקש האחד לקלקל את ההנאה לחברו; האם מדובר ברשעות גרידא, חמדת לצון לשמה, או אולי במין גאוות יחידה מוזרה, שבה רוצה פלוני לצעוק לכל העולם "תראו אותי כמה אני מוצלח. אני יודע להוריד באינטרנט סדרות טלוויזיה ולראות אותן בזמן אמת. אני לא זקוק לתיווך של יס או הוט. מבחינתי כולכם לוזרים וכולכם על הזין השלי". כן, זה אולי מפליא לגלות שגם בשנת 2007 יש מי שמעדיף לצרוך את הטלוויזיה שלו אולד-סקול, בשעת שידור קבועה ועם תרגום, אבל מן הראוי לכבד את זה, בוודאי מי שמבקש שיכבדו את הפרת זכויות היוצרים שהוא מבצע מדי שבוע. מה לעשות, אבא שלי אוהב לשבת כל שבוע, בשעה קבועה עם אבטיח חתוך לקוביות ולראות את טוני סופרנו. זה אומר שכשהוא נכנס לקרוא יום למחרת לקרוא קצת פרשנות לפרק המטלטל שראה הוא צריך גם לדעת מה קורה עם איי.ג'יי בעוד שבועיים?

הסוגיה הזו מקבלת משנה תוקף בעונות החדשות של "נמלטים" – באמת שיהיה לבריאות לכל מי שרואה את הסדרה שכתב מחשב וליהק עכוז – ו"הסופרנוס", שסוגרת את הבאסטה בקרוב. שתי הסדרות הללו מוקרנות בארץ בהפרש של חודש פחות או יותר מזמן הקרנתן בארצות הברית, עדכניות שיא בכל הקשור לייבוא של סדרות טלוויזיה (את "טווין פיקס", למשל, ראינו שלוש שנים אחרי); ובכל זאת, מי שבוחר לצרוך אותן לפי לוח הזמנים שהציבה לו יס, נאלץ לעצום את עיניו, לאטום את אוזניו עצמו ולהתנתק מהאינטרנט במהלך השבוע, על מנת שלא לסבול ריקושטים מחברים שכבר צפו ורק מחכים לומר לו מה קרה בפרק שהוא עדיין לא ראה, טוקבקיסטים שמתעקשים לגלות את השתלשלות האירועים בכתבות הקשורות לנושא וחוכמולוגים שבכלל לא שואלים אותך אם בא לך לדעת מה קורה בפרק של השבוע ומדווחים מי מת בפרק של השבוע, ואיך.

הפתרון במקרים כאלו נעוץ בדרך כלל בז'אנר של הסדרה שאותה מקלקל מתלהב הטורנטים המצוי. אם ב"נמלטים" עסקינן, הרי שהעונש הראוי הוא מפגש אחד על אחד עם טי-בג, שילמד אותו דבר או שניים על אתיקה גברית; במקרה של הסופרנוס, אופציות הנקמה הופכות ליותר ויותר מגוונות. אני ממליץ להתחיל עם ראש של סוס במיטה ולקחת את זה משם.