מגזין העיצוב הטרי והעצמאי A5 מופיע כאוסף גלויות דו-צדדיות בשחור-לבן, המאחדות יצירות רב תחומיות תחת כותרות על משתנות. בימים אלה יצא לאור הגליון השני - "פנטזיה". מאחורי המיזם עומדים שלושה מעצבים צעירים: גולן גפני, קרן רוזנפלד וטלי גרין.
.
עיצוב vs אמנות
שניהם מתקיימים באמצעות הקהל. הם אינם סותרים זה את זה, אלא משתמשים בכלים ובמדיות דומים. שני התחומים ניזונים זה מזה ועם הזמן הגבולות ביניהם הולכים ומטשטשים, החופש שיש באמנות מחלחל יותר ויותר לתחומי העיצוב.
בכל זאת יש הבדל מהותי: בעוד האמנות מוגבלת רק על ידי גבולות הביטוי של האמן, העיצוב תמיד תלוי בצד נוסף - במסר, במוצר מסוים, בקהל היעד וכדומה.
מסחרי vs אנדרגראונד
יש כוח ואתגר ביצירת פרוייקט שאינו מיוחס לגוף או למוסד מסויים ושאינו מערב מסרים ואינטרסים שהם מעבר לעבודות נטו. המגזין נולד מתוך פניה בלתי אמצעית ליוצרים ולאמנים לשתף ביצירתם. יש בפניה כזו אופי ישיר, בגובה העיניים שמעורר רצון מצד היוצר לקחת בו חלק. אנו רואים במגזין פרוייקט שנולד מתוך שיתוף פעולה, והשאיפה היא לשמור עליו ככזה.
שחור לבן
הרבה יותר צבעוני ממה שחושבים: הופך את הלבן לצבע, יוצר אחידות ומכנה משותף, ישיר ומחדד קומפוזיציה. מצד אחד יוצר קונטרסט ומצד שני יש בו המון גווני ביניים שדורשים התייחסות.
אמביציה
עיין ערך שליחות
פנטזיה
כל מה שקיים ביקום מקביל
אובססיה
עובדה משמחת: כל מי ששומע שהנושא לגליון הבא הוא אובססיה אומר: או, זה בשבילי!
שליחות
ישנה קהילה מאד גדולה של יוצרים ואנו באים מתוך רצון לאחד כוחות, לגרות אנשים ליצור, להציג לצרוך אמנות. באינטרנט קורים המון דברים טובים בתחום הזה, ואנחנו מביאים את ההתרחשות הזו גם לעולם המוחשי בו אפשר להחזיק גליון ביד, להעריך אותו וגם לפגוש את היוצרים שמשתתפים בו. אנחנו רואים חשיבות בלתת דגש על היצירה המקומית על כל תחומיה.
כישרון
So small so creative
משרדי פרסום
הפרסום הוא תחום מדהים, אבל בארץ יש תחושה שלרוב מכוונים למכנה משותף נמוך מדי. מעין קהל יעד שנוצר בעיני הלקוחות הגדולים ומשרדי הפרסום. הציבור בארץ הרבה פעמים יותר חכם מהקרדיט שנותנים לו.
תרבות מגזינים
מגזינים הם מעצבי תרבות. הם ממוקדים לקהלים ספציפיים, עדכניים, מעוררי השראה ועם הזמן הופכים למסמך תרבותי והיסטורי מרתק. בחו"ל התחום הזה הרבה יותר מפותח וכיף לראות שגם כאן ישנה התעוררות מבורכת ואנחנו בכיוון הנכון.
מקורות השראה
מגזיני נושא מקוונים כמו NLF, מגזינים מודפסים כמו ROJO, Plastic Rhino, קבוצות עיצוב שיוצרות פרוייקטים משותפים וסדנאות עבודה כמו Musa Collective, וכל ביטוי של אמנות רחוב.
עוד בוואלה!
תיק עתונות:
מה מניע מעצבים צעירים ואנונימיים להקים מגזין לעיצוב ואמנות? הכוח המניע של רוזנפלד וגפני, בעלי סטודיו 01KG לעיצוב, וגרין, חברתם מימי לימודי העיצוב במכללה הטכנולוגית בחולון, הוא הוואקום הקיים בארץ ככל הנוגע למגזיני עיצוב. "האינטרנט עמוס באתרים של אמנים, מקומות שהם יכולים לבטא את עצמם, אבל התופעה הזאת לא חלחלה בארץ לעולם הדפוס".
יום אחד החליטו גפני ורוזנפלד להתמסר למשימה, עיצבו לוגו, הכינו מייל הקורא לאמנים להשתתף בפרוייקט והפיצו אותו אל עבר הלא נודע. המייל עשה את העבודה, ההחלטה הכמעט ספונטאנית הפכה למחוייבות, והרעיון הפך לעובדה קיימת. הגליון הראשון שנושאו היה "התחלה", הופץ חינם, "כדי לבדוק את השטח", קיבל תגובות חיוביות ועורר סקרנות רבה. לקראת הגליון השני "פנטזיה" הצרפה גרין לצוות.
גפני וגרין נמצאים בתווך בין עולם האמנות והעיצוב. שניהם בוגרי אמנות פלסטית ב"תלמה ילין" שפנו לעיצוב מתוך חיפוש אחרי תחום פרקטי יותר. "אנחנו נמצאים בשני המקמות", הם מסבירים, "אנחנו מגדירים את הפרוייקט כ'מגזין יצירה רב תחומי', בגליון הראשון השתתף טיפוגרף, וגם אדריכלים וקרמיקאים. אנחנו לא מגדירים את המקום שלנו, וזה מאפשר להרבה אנשים לשלוח עבודות".
האג'נדה העומדת מאחורי הפרוייקט היא למעשה חוסר אג'נדה, אבל מה שעשוי להראות כנקודת תורפה, הוא בסיס המאפשר מיזם חופשי ושיתופי, "בגובה העיניים" כפי שמדגישים יוצריו: העבודות המרכיבות את המגזין הגיעו מיוצרים שונים שנענו למייל בלי להכיר את האנשים העומדים מאחוריו, בינהם המאיירת בתיה קולטון, המעצב והאמן jewboy, ושחר כהן, שמיניסט בבית הספר "און" לצעירים הסובלים משיתוק מוחין. "אנחנו לא טיפוסי קליקות", הם מסבירים, "מאוד חשוב לנו שהמגזין לא יהיה מיוחס לגוף מסויים. זה יוצר אופי חברתי וקהילתי, ונגיש לכמה שיותר אנשים".
הם משתדלים לבצע את בחירת העבודות ללא משוא פנים: אף עבודה אינה נפסלת בשלב המייל. כולן מודפסות ונפרשות על רצפת הסטודיו לנגד עינהם של גפני רוזנפלד וגרין. "אנחנו מחפשים דיאלוג בין העבודות, שכל עבודה תתרום למאזן הכללי, שהדפדוף במגזין יהיה מגוון ושיווצרו רמות שונות של תקשורת: מעבודות מאוד ישירות וברורות ועד עבודות שניתנות להמון פרשנויות".
- לא חששתם שיש משהו יומרני במעצבים שמבצעים אוצרות של עבודות אמנות?
" אנחנו לא רואים בזה משהו מתנשא ומקווים שזה לא יעבור ככזה,.אלא מניחים שמי ששלח עבודות יודע מאיזה מקום אנחנו באים. אנחנו משתדלים לאפשר ליוצרים מתחומים שונים להגיע לכל אחד מהגליונות ולגוון כל פעם במשתתפים. מאוד כואב לנו להגיד למישהו שהיה במגזין הקודם שהוא לא יכול להכניס עבודה נוספת למגזין הבא".
- מה ההבדל בין מעצבים לאמנים ביצירת למגזין מהסוג הזה?
"יכול להיות שזה משהו בחשיבה שלנו כמעצבים: אנחנו רואים את המוצר הסופי עומד לנגד עינינו, רוצים מאוד שכל עבודה תתחבר, ושזה לא יהיה אליטיסטי. יכול להיות שכותרת העל, הנושא של כל מגזין, מקשרת יותר לצד של העיצוב, כי היא מאפשרת פרשנות מסויימת לעבודות. העיצוב הוא משהו שקשור יותר למסר המיידי".
אפשר לסווג את A5 כתוצר לוואי של עולם אינטרנטי: הוא פלורליסטי, יוצר קווים מקשרים בין אנשים ש נפגשים בעזרת המייל, ובא לתת מענה לצורך במוצרי עיצוב, שהתגבר בעזרת הרשת. למרות שהעולם הוירטואלי הוא במובנים רבים החממה מתוכה צמח המגזין, יוצריו מעוניינים להחיות את הקשרים שהוא יוצר גם בעולם הממשי: "סביב כל יציאת גליון אנחנו עורכים אירוע לכל המשתתפים, שהוא מאוד משמעותי עבורינו. אנחנו באמת רוצים להכיר את כל מי ששולח עבודות".