אני חוששת שגולדן לא עובר מסך גם אחרי הטיפול ב"מהפך"

"החוליה החלשה", שעולה היום (שני, 3 בספטמבר, 19:45) בבי.בי.סי פריים, הוא אם כל שעשועוני הידע, חגיגה לחיך, נושא הדגל של שנאת נשים בעולם הטלוויזיה, הוכחה לנכונות הטענה כי בתוך כל גבר מסתתר נער מקהלה שמת להסתרס, שיר הלל לבינוניות וקריצת עין מבריקה בכיוונה של גברת רובינסון.

אם כל שעשועוני הידע - מכיוון שמדובר בשעשועון ידע שהצליח לרכז את היתרונות הבולטים של שלושת משחקי האיוולת הבולטים ("מי רוצה להיות?", "הפיתוי" ו"הישרדות"): דרגת הקושי העולה של השאלות, הפניית משתתפים כנגד חבריהם לקבוצה והוספת קצב ומתח בין אישי גם בין המתמודדים לבין עצמם ובינם לבין אן רובינסון, המנחה, בה עוד ידובר בהמשך.
"החוליה החלשה" (אנו זוכים לקבל את הגירסה הבריטית) מעמידה קבוצה של תשעה מתמודדים (באמריקה משחקים רק שמונה) בחצי גורן, סטייל "הפיתוי". כל אחד נשאל בתורו מספר שאלות ידע ומספר תשובות נכונות מזכות בסכום כסף את כל הקבוצה. בסוף הסיבוב מתבקשים כל החברים בקבוצה להכריע מי מהם ינשור הביתה ויותיר את הכסף להתחלק בין הנותרים. כך בסוף כל סיבוב עד לגמר, בו מתחרים ראש בראש שני מתמודדים והזוכה ביניהם זוכה בכל הכסף שהצטבר בקופה.

חגיגה לחיך - מכיוון שאל הצד הירוד, הרדוד והעלוב באישיותו של האדם מכוון פרוז'קטור ענק המציג אותו במערומיו. באף אחד מהשעשועונים לא מוצגים המתחרים בקיצוניות כזו, חסרת עכבות, במלוא תאוות הבצע שלהם, בצרות העין שלהם ולרוב גם בטמטומם. שיטת הסילוק בסוף סיבוב מביאה אנשים אינטיליגנטים ומאופקים, במבט ראשוני, לחרף ולגדף, להילחם על נפשם בנימוקים מטומטמים ואחרים, לסלק מתחרים חזקים מהם (שהם מקור ההכנסה העיקרי של הקבוצה) רק בכדי לשרוד סיבוב נוסף. התבזות מול המצלמות היתה אלמנט שמפיקים עודדו מאז ראשית ימי הטלוויזיה.

נושאת הדגל של שנאת נשים - מכיוון שאן רובינסון, המנחה, היא באמת הביץ' האולטימטיבית. ליידי בריטית עם פוני קצר וחליפות גבריות. בכרטסת מולחמת מתחת לפה ובעיניים קטנות הבוחנות בתיעוב ובבוז את כל המתמודדים ללא יוצא מן הכלל, היא מסכסכת בין המתמודדים, מעליבה אותם, סונטת בהם ורודה בהם באופן שהיה גורם לכם למצוא דמיון בין ארז טל לדוד ויצטום. מתחת לערך "קלפטע" במילון תמצאו הולוגרמה תלת מימדית שלה. לאשה הזאת אין לב. תוכיח זאת העובדה שגם האמריקאים חיפשו ולא מצאו דמות מתאימה ממנה להנחות את הגרסה שלהם לאינקויזיציה הבריטית. רובינסון אוחזת גם ב - NBC בפרגול.

הוכחה לנכונות הטענה כי בתוך כל גבר מסתתר נער מקהלה שמת להסתרס - אתם צריכים לראות באיזו הנאה, על גבול הסטייה האירוטית, מקבלים הגברים את העלבונות שרובינסון יורה לעברם. בתוכנית בה צפיתי באנגליה הקיץ, היא קראה לאחד המתמודדים, "תירוץ עלוב לבנאדם", ושאלה את המפיקה, "מי קיבל אותו לתוכנית? הוא בכלל לא עובר מסך. ואיך, בשם אלוהים, הוא עבר את מיוני הידע?". מה ש, כמובן, גרם לרטט קל בתוך מכנסיו.

שיר הלל לבינוניות - מכיוון ש"החוליה החלשה" היא ממלכתם של הבינוניים. אלה אינם מאיימים על החזקים מדי ואינם מרתיעים את החלשים. הם האחרונים להיות מנופים בכל סבב וברוב המקרים יווצר מצב בו שני מתמודדים בינוניים ומתמודד חזק יוותרו לפני סיבוב הגמר, בו, מן הסתם, יעדיפו שני האנמים חסרי הסיכוי לפרס הגדול, לשלוק את זה שעשוי לזכות בו. כך קורץ המשחק לצופה - במשמעות רבה - "תראה, תראה את האהבלים האלה. כבולים בלופ של עצמם. הם לא ייזכו לעולם בפרס הגדול. אבל הם לא מוטרדים מכך. הם מעדיפים לחזור הביתה עם עשרים שקל ולא לראות מישהו חוזר עם מאה אלף". חתיכת חברה אנושית יצרנו לעצמנו, הא?

קריצת עין מבריקה בכיוונה של גברת רובינסון - שעשתה את דסטין הופמן גמד ומככבת מאז בפנטזיות האדלוסנטיות של כל מי שסיימון וגרפונקל הוא לא שם של קורנפלקס חדש עבורו. אחרי "החוליה החלשה", תעמדו כולכם בתור לשאול איפה נרשמים לזובור הקבוצתי של אן רובינסון.