*** המלון של פולטי (Faulty Towers) ***
שנות השידור: 1975-1979
יוצרים: ג'ון קליז וקוני בות'.
כוכבים בולטים: ג'ון קליז (בזיל פולטי), פרונלה סקיילז (סיביל פולטי), קוני בות' (פולי שרמן), אנדרו סאקס (מנואל)
בשורה אחת: המלון שלא הייתם רוצים לשהות בו הוא גם בית העסק המצחיק ביותר שיש.
*** כן אדוני השר (Yes, Minister) ***
שנות השידור: 1980-1984
יוצרים: אנתוני ג'יי, ג'ונתן ליין.
כוכבים בולטים: פול אדינגטון (ג'יימס האקר), נייג'ל האות'ורן (סר המפרי אפלבי), דרק פולדס (ברנארד וולי), דיאנה הודינוט (אנני האקר)
בשורה אחת: תמיד רציתם לדעת איך מנהלים מדינות? תדעו שב"הבית הלבן" שיקרו לכם. כאן תקבלו את האמת לפנים, אבל בנימוס.
*** דין וחשבון ***
דידי חנוך:
"המלון של פולטי" היתה יכולה להיות מועמדת לא רעה בכלל לזכיה. דמויות משנה נהדרות כמו מנואל, כתיבה מושחזת וג'ון קליז הגאון. אבל רבאק! 12 פרקים. כמה משקל אפשר לתת לסדרה עם 12 פרקים? גם אם רובם גאוניים, הם עדיין 12 פרקים ועם זה קשה לבנות מדינה.
עם מה כן אפשר לבנות מדינה? עם סר האמפרי ועם כבוד השר לעניינים אדמיניסטרטיביים - ולימים ראש ממשלה - ג'ים האקר. יחסית לסדרה בת יותר מעשרים שנה, "כן אדוני השר" רלוונטית היום במידה קצת מפחידה. כוחה של הביורוקרטיה, השחיתות, היריבויות הקטנות והמגעילות שחורצות גורלות. אלמלא הנימוס והמבטאים - והעובדה שכוונותיו של ג'ים האקר טובות - אפשר היה לחשוב שמדובר בסדרה על ראש הממשלה שלנו.
אודי הירש:
אין ויכוח על כך ש"כן אדוני השר" רלוונטית יותר למציאות הישראלית של ימינו, אבל אי אפשר גם להתווכח עם הבחירה בפולטי כקומדיה הטובה באנגליה בכל הזמנים, הן על ידי איגוד הסרטים הבריטי והן במשאל הבי.בי.סי. הסיבה לזה פשוטה: היא פשוט יותר מצחיקה, גם אם ההוויה שלה בריטית לא פחות מזו של "כן אדוני השר". השילוב בין פולטי המיזנטרופ, אשתו השתלטנית סיביל ומנואל המטורלל גורם לך לתפוס את הבטן, בעוד האקר והאמפרי מעלים בדרך כלל חיוך דק על שפתיך. חוץ מזה, העובדה שקורסים משמימים בחוג למדע המדינה מתמקדים ב"כן אדוני השר" בטח לא מוסיפה לה נקודות זכות.
ניב הדס:
אני מכיר קומיקאי אחד, שלא מסוגל לצפות ב"מלון של פולטי" מכיוון שהיא מלחיצה אותו. מלחיצה ברמה של קוצר נשימה וכאבים בחזה. התגובה הזו מובנת לגמרי - יש משהו קפקאי בהתנהלות של בית המלון השלומיאלי הזה, שמלווה בתחושה תמידית שמשהו הולך להשתבש, ובגדול. אם רוצים, אפשר לראות ב"פולטי" - על כל ההתנהלות המגושמת, חסרת הכנות והמפסידנית - אביו הרוחני של לארי דייויד (ומכאן גם של מר קוסטנצה. אפשר גם לראות את מנואל כאביו של קריימר, אבל לא כדאי להגזים).
ובכל זאת, צודק דידי חנוך כשאומר שקשה לשים סדרה של 12 פרקים באותה סירה עם כבוד השר ועלילותיו הנרחבות. מה גם שלטוב ולרע, "כן אדוני השר" - הרבה יותר מפולטי - הגדירה את קווי המתאר של מה שיכונה בעתיד "הומור בריטי" - הן ברמה האסתטית והן ברמת האנדרסטייטמנט ועם זה באמת כבר שקשה להתווכח.
אבי משולם:
יקיריי,
לא נעים לי להודות, אבל פולטי מעיק לי על הנשמה. אני אשכרה חש כאב בחזה כשאני רואה את כל הבורות הצפויים אליהם הוא נופל וגם המימיקה הגאונית של ג'ון קליז לא מקילה עלי את התחושה. יש לי כמעט חשק להכנס לתוך המסך ולהתחיל לעשות שם סדר: "תבין, הוא לא התכוון. זה הכל אי הבנה אחת גדולה. שבו, דברו שלוש דקות והכל יסתדר".
מבחינתי, זה ללא ספק "כן אדוני השר" בדו קרב הזה. אני אמנם חולק עליכם על הקשר בינה לבין המציאות הישראלית. אבל זה בכלל לא משנה. מר הירש, החיוך הדק שהאקר והאמפרי מעלים על שפתותי גורם לי להרגיש אינטליגנט יותר וגם קצת לרצות לנהל את המדינה. אני, משתדל להיות בעד מה שעושה לי טוב. 1-0 ל"יס מיניסטר".
אודי הירש:
בקיצור, שלושתכם אינטליגנטיים, מעודנים וסובטיליים להפליא, בעוד אני גר במודיעין. ברור, נו.
אבי משולם:
איפה זה?
*** בשורה התחתונה ***
תנו לבאזיל פולטי עוד עונה, והוא לוקח את כל הקרב-רב הזה. במצב הנוכחי, הוא מפסיד לסר האמפרי בנקודות.