המשרד - חופשי על הבר

שנות השידור: 1982-1993

יוצרים: ג'ימס בורוז, גלן צ'ארלס, לס צ'ארלס

כוכבים בולטים: טד דנסון (סאם מאלון), ריאה פרלמן (קרלה טורטלי), ג'ורג' וונדט (נורם פטרסון), ג'ון רטזנברגר (קליף קלאבין), קלסי גריימר (דר' פרייז'ר קריין), וודי הארלסון (וודי בויד), קריסטי אלי (רבקה האו), שלי לונג (דיאן צ'יימברס).

בשורה אחת: היכן שכולם יודעים שבאת והם תמיד שמחים שבאת למרות שלא ברור למה באת.

שנות השידור: 2001- 2003

יוצרים: ריקי ג'רוויס, סטיבן מרצ'נט

כוכבים בולטים: ריקי ג'רוויס (דייויד ברנט), מרטין פרימן (טים קנטרבורי), מקנזי קרוק (גרת' קינן, לוסי דייויס (דון טינזלי).

בשורה אחת: הבוס במשרד שלכם הוא לא רק מניאק, הוא גם אידיוט שלא יאמן.

נו, באמת, זה קרב? מצד אחד עומד ריקי ג'רוויס, גאון שהביא את השילוב שבין קומדיית מצבים וסדרה מוקומנטרית לשיא יצירתי עם שתי עונות שכולן התכווצויות, מבוכה, חוסר נעימות וחוסר אונים (ומניאק מי שלא בכה בפרק האחרון של עונה 2, שאחריו היתה חייבת להגיע החוויה המתקנת של ספיישל הכריסמס) .מצד שני עומדים יושבי הבר של טד דנסון, קירסטי אלי, וודי הארלסון ושלי לונג.

ובאמת, עם כל האהבה שלי לוודי הגב-גב, "חופשי על הבר" - אולי התרגום הקלוקל ביותר שיכלה להעניק רוממה ליצירה כלשהי - היא סדרה בינונית, שלא ברור איך בשלב מסוים נשאה עמה את התואר "הסיטקום המצליח של כל הזמנים". כן, הם ישבו בבר ושתו בירה. כן, טד דנסון היה מאוהב בשלי לונג ואחר כך בקירסטי אלי, היה שם שמנצ'יק (ג'ורג' וונדט), שכל פעם כשהיה נכנס לבר כולם היו צועקים לו "נורם" והיתה את מערכת היחסים הביזארית בין הפסיכולוגים פרייז'ר ולילית האלילית, אבל לעומת דייויד ברנט הבוק וחבריו הבלתי נסבלים למשרד, מדובר במפולת ידועה מראש (אם היינו מלהקים את "בית דין לילי" אז ניחא).

כמו הרבה דברים שצמחו באייטיז,"חופשי על הבר" היא יותר אריזה מאשר הדבר עצמו - היא לא באמת מצחיקה ואין בה באמת מצבים. לכל הרוחות, האנשים האלה יושבים ושותים כל יום, אבל לאף אחד מהם אין באמת בעיית שתיה והם כמעט ולא עושים טעויות של שיכורים, שבאמת יכולות להביא למצבים קיצוניים. שילכו וייקחו קודם שיעור אצל החברים מ"פילדפיה זורחת" ואז יראו אם הם בכלל מסוגלים להתמודד עם ג'רוויס. בינתיים חבל על הזמן שלו - שיעלה כבר. לסיבוב הבא.

חיבתי בדו קרב הזה נתונה לצ'ירז מסיבה אחת: מדובר בשתי סדרות שדמו לאפיזודות בחיי. ואין לי ספק לאיזו מהתקופות הייתי מעדיף לחזור.

"חופשי על הבר" היא הקומדיה היחידה שהייתי רוצה לחיות בעולם שלה. לפעמים אתה באמת רוצה להיות במקום בו כולם יודעים מה שמך, ותמיד שמחים שבאת. רוב הקומדיות - וודאי רוב הקומדיות הטובות - מאוכלסות באנשים לא נעימים שנמצאים במצבים לא נעימים. אבל לא "חופשי על הבר". אמנם כל יושבי הבר הם אנשים שחייהם עלובים בדרך זו או אחרת, אבל לפחות נראה שנחמד להם ביחד.

במשרד של דיוויד ברנט לא הייתי רוצה אפילו לבקר. למעשה, אני חושב שעבדתי שם פעם. לא היה כיף.

אז כן, המשרד טובה יותר, חדשנית יותר, מעניינת יותר, כתובה טוב יותר, משוחקת טוב יותר. אבל לא כיף לי שם. ובבר בבוסטון? כיף.

אם התרומה היחידה של "חופשי על הבר" לעולם היא "פרייז'ר" עטורת הפרסים (אלוהים, למה?) ודאחקות על המשקל של קירסטי אלי, זה אומר שהיא בבעיה. לחובתה של "המשרד" יש לציין את העובדה שלעיתים היא יותר מביכה ממצחיקה וש"ניצבים", סדרת ההמשך של ג'רוויס, היתה מהודקת ונועזת יותר (וכן, גם מביכה יותר). ועדיין, פאתטי ומביך ככל שיהיה, צוות "המשרד" מזכיר יותר אנשים אמיתיים ודינמיקה במשרד אמיתי (דמיינו למשל פרק על עובדים שמחליפים ביניהם מיילים בנוגע לתחרות סיטקום וקוראים לזה עבודה) מאשר הדמויות המנומסות של "חופשי על הבר".

אמממ, לא נעים לי להודות, בחיים לא ראיתי "המשרד" ואני מוכרח לייצר ספין שיכסה על הבושה - אני מכיר שלושה אנשים שונים שיצא להם להזדיין בבית שייצג את רחוב ויטק 9 בקרובים קרובים (רוטשילד פינת חשמונאים בתל אביב). יכול להיות שגם אתם מכירים אותם.




.

היות ש"המשרד" גורמת למבוכה בכוונת תחילה בעוד ש"חופשי על הבר" סתם מביכה ומתחנחנת, דייויד ברנט עולה סיבוב בראש מורם.