פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יומני הסופרנוס 6, פרק 15

      טוני סופרנו מתעב את הנוסטלגיה ומפחד מהעבר. שאול ביבי אחרי עוד ניסיון חיסול, מפרק את ההילה סביב המאפיה

      60. פעמיים חזר המספר הזה אתמול בפרק "שיחות נוסטלגיה" ואצל דיוויד צ'ייס שום דבר אינו מיותר, בטח לא כשהוא מופיע פעמיים.

      בתחילת הפרק מארגן ג'וניור סופרנו משחק פוקר במתקן כליאה לפגועי נפש. הוא משחד את ג'מיל, אח שמסדר לו גם משקאות קולה ושוקולדים עתירי סוכר וגלוטן, בהם יסחור עם הקלפנים. ג'וניור שואל כמה, ג'מיל עונה "sixty", ג'וניור מתקומם, ג'מיל מתעקש וג'וניור משלם. כרבע שעה אחר כך, באישון לילה על כביש צדדי, טוני נפגש עם חבורה קובנית מאיימת לעסקה - משאית של מכשירי "בלאק אנד דקר" גנובים. כמה? 60 אלף דולר. טוני מתעקש על 55 פלוס דיוור עד ניו-ג'רזי והחזרת המשאית עמוסה בצעצועים. דיל.

      לפרק קוראים "שיחות נוסטלגיה", אבל אין לטעות. על פטפוטי נוסטלגיה מייגעים אחראי פולי ובסיפור של טוני, שמכנה אותם "מסוג השיחות העלובות", הן משרתות עניין מהותי. טוני הרי ירש את ג'וניור, דודו המזדקן, והנה שניהם, כל אחד במקומו, בחסות הלילה או בפינת חדר, מתמקחים כאחרוני התגרנים על סחורה גנובה. הנוסטלגיה אינה התרפקות אצל טוני, היא מבהירה תכונה באישיותו: אין זה משנה כמה רם ויציב מעמדך, שנות המצוקה, הדלות ומאבקי ההישרדות עשו את שלהן, ותישאר תגרן עד יומך האחרון.

      אין מצב שצ'ייס וחבורתו יקראו לפרק "שיחות נוסטלגיה" ללא מטען אירוני. על איזה געגועים לימים אחרים אתם מדברים? הפרק רצוף אמנם תמונות סטילס משנות ה-60, סיפורי ילדות, הערצה לגנגסטרים, חפוזים במוטלים, דאחקות ומה לא. אבל זה איפור. העבר שכה מתרפקים עליו חרך את אישיותו של טוני. חרך? מאיים. כדי להמחיש את עול העבר צ'ייס מעלה מהאוב את החיסול הראשון של טוני, לפני 25 שנה. גם זאת נוסטלגיה. ה-FBI חופר מתחת למדרכה ומגלה שלד של סוכן הימורים, ווילי אוברול, שטוני רצח. טוני אורז מברשת שיניים ונוסע דרומה עם פולי. פולי, שאחראי כאמור על סיפורי הנוסטלגיה, מעודד את טוני: ביצעת את החיסול כמו גדול, החיסול הזה הפך אותך לגנגסטר, הוכיח שאביך סמך עליך, היית רק בן 22. אבל טוני לחוץ. הסיפור מהעבר מאיים להכניס אותו למערבולת, דווקא עכשיו, כש"סוף סוף הכל בסדר", כמו שהוא אומר לבינסי, וכרם שואלת אותו האם בגילם הם עדיין אמורים להתנהל כנמלטים. כן כרם. העגבניות אולי הבשילו על השיח שבחצר, אבל טוני חייב לברוח, מהעבר.

      אחד ממצבי הצבירה של העבר היא נוסטלגיה וטוני מתעב אותה. "מסוג השיחות העלובות", הוא אמר כשקם במורת רוח במהלך ארוחה עם כמה נערות, שבעוד כמה דקות הוא הולך לדפוק אחת מהן. הוא מאוים על ידי העבר, אינו מתרפק עליו. הוא מחסל בקבוקוני אלכוהול מהמיני בר ואיזו אנחת רווחה הוא פולט מפיו, כשסיל מודיע לו שהבולשת מתכוונת להפיל על ג'קי אפריל את תיק הרצח של אוברול.

      למשפחות פשע מנתניה יש יותר זוהר

      אבל לא רק העבר, גם העתיד מאיים על טוני. הפרק נפתח כשהוא פוקח את עיניו בעצלות ובשיממון, ומביט בדמות היגעה שנשקפת במראה, כשהוא שוטף את פניו. ואיך מסתיים הפרק על הנוסטלגיה? דודו המזדקן ג'וניור יושב מוכה ומכורכם במרפאה לפגועי נפש. הנה הנוסטלגיה של המאפיונרים. כך היא מסיימת את חייה ואת חיי גיבוריה.

      צ'ייס מחסל את המאפיה, את גיבוריה ואת ההילה סביבם עוד מהשנייה הראשונה של "הסופרנוס". כי הוא מציג בני אדם, לא דימויים. מילא ג'יני, אשתו של ג'וני סאק המאיים, עובדת למחייתה בסוכנות ביטוח, ג'וניור בולס קיט קט מול ערוץ הקניות והמאפיונרים מסיימים עם קתטר לפרוסטטה. צ'ייס מציג את טוני, הגיבור עצמו, דופק ורוטט מעל גושי בשר חטובים ששוכבות פרקדן, מחביא דולרים בחצר, רוכן מעל קערות דגנים, נותן לאשת הבוס למצוץ לו, מתווכח על כל סנט ומחסל בהינף אקדח. זאת אינה מאפיה, בטח לא הדימוי שלה. למשפחות פשע מנתניה ומחבל לכיש יש פרופיל יותר גבוה.

      מה נשאר? נוסטלגיה. הימים היפים כביכול של המאפיה. אז צ'ייס אינו מרפה ושולח את טוני לחסל אותה - את פולי, חברו של אביו, הגנגסטר שהעריץ בנעוריו, יד ימינו בהווה ומי שמעריץ אותו היום. פולי מקשקש נוסטלגיה, טוני מתייעץ עם חברים, כמעט מפלח את פולי בפגיון ומסתפק בזריקת בקבוק בירה לסרעפת שלו.

      כדי להבהיר היטב עד כמה טוני מתעב את העבר, צ'ייס משתמש באנתוני אחר, בחור שמאושפז יחד עם ג'וניור ותולה בו מבטי הערצה. יחסי אב ובן, הווה ועבר. בסוף הפרק אנתוני הזה חובט בג'וניור וכמעט הורג אותו. זה מה שטוני היה רוצה לעשות לאבא שלו, לג'וניור, לפולי, לעבר. לא לפני שהוא מספר לפולי, שבצעירותו הוא הרגיש שאביו אינו סומך עליו. לא לפני שאנתוני מספר לג'וניור בהתקף זעם, שאביו אמר לו "לאן נעלמו ארבע הנקודות הנוספות", אחרי שקיבל רק 96 במבחן איות.

      הכל חשוף ומטריד

      נראה שצ'ייס התלבט אם לחשוף בצורה כה שקופה את היחס של טוני לעברו ואת שהעבר עולל בנפשו. הוא עושה זאת בעדינות וכהרגלו נעזר בדמויות משנה. אחרי שג'וניור מתווכח על ה-60 דולר, הוא מספר איך אביו הוריד לו כף כשוויתר בילדותו העשוקה על טיפ של 25 סנט; פולי אורז לדרך ערימה של עוגיות מדלפק בבית מלון, כאילו היה קבצן רעב, זכר לימים של מצוקה; וטוני ופולי מגלים שבית המלון בו זיינו פעם ילדות בנות 16 נהרס, ובמקומו נבנה מלון חדש, שלא מגיש סטייקים ופוטטוס כמו שהם אוהבים. בית המלון השתנה, אבל לא הם. הנוסטלגיה צבועה בשחור-לבן, אבל העבר השאיר פצועים מדממים.

      צ'ייס החליט לבסוף לחשוף את הקלפים, גם אם בידיים רועדות. במשחק הפוקר שמארגן ג'וניור לפגועי הנפש, לא רק הוא סנילי וחוזר על דבריו, גם השחקנים לא מתפקדים ויש לעזור להם להוריד את הקלפים לשולחן. וכשהכל חשוף ומטריד, טוני מבקש ש"משהו יקרה". אקשן כלשהו, שיחזיר אותו להווה ויקבור את העבר המזדיין הזה. אבל שום דבר אינו קורה. הוא לא מחסל את פולי ולא את העבר. פיל ליאוטרדו מחסל את דוק סנטורו, החיים ממשיכים והעבר, רצוף תסכולים וחיסולים, ימשיך לאיים.

      * חברים יקרים, מערכת וואלה! תרבות באמת מעריכה אתכם על זה שאתם יודעים להוריד פרקים של הסופרנוס באינטרנט, אבל מבקשת בכל לשון של בקשה - המנעו מספוילרים בתגובות