נשואים פלוס - קרובים קרובים

"נשואים פלוס" עלתה לרבע הגמר מניצחון מוחץ על "בועות" הנושנה, מחוזקת בנפיחות של אל באנדי שהעיפו אותה היישר לקרב רבע הגמר היחידי שיש בו נקודה ישראלית, ומדובר בהרבה יותר מתיקי דיין. "קרובים קרובים" מגיעה מחוזקת אחרי ניצחון מפתיע על "משפחת קוסבי", הודפת את כל הטענות שהיא ניזונה מנפוטיזם ארצישראלי וששונאים כאן שחורים. הקרב של קלי באנדי נגד מולי שגב יוכרע רק אחרי שנדע את התשובה לשאלה: איזו נעל ימצא אל באנדי עבור רגל העץ של חנה מרון?

בסיבוב הקודם, כשהשווינו אותה ל"משפחת קוסבי", הסדרה המיינסטרימית ביותר שניתן להעלות על הדעת, "קרובים קרובים" לקחה בהליכה. בסיבוב השני היא מגיעה להתמודדות מול יריבה אמיתית ובהשוואה הזאת היא כבר לא נראית טוב כל כך.

עם כל הכבוד ליהורם גאון - ויש כבוד - בהשוואה לאל בנדי הוא נראה הרבה פחות מצחיק מאשר מול דוקטור האקסטבל. אל בנדי הוא באמת ובתמים יחיד בדורו. מי עוד היה נותן לאשתו כדור כדורת ליום ההולדת? ועוד כדור שמותאם ספציפית לאצבעות שלו? אל באנדי הוא גרסה קיצונית של הומר סימפסון. לפחות הצהוב אוהב את אשתו. אל? הוא לא אוהב אף אחד. הוא שונא את אשתו, את ילדיו, את השכנה, את הלקוחות שלו בחנות הנעליים. והוא גם מצחיק יותר. לטעמי, ההשוואה ל"נשואים פלוס", סידרה שבאמת הלכה עד הסוף עם האמת המכוערת שלה, גורמת לבית המשפחתי של "קרובים קרובים" להיראות כמו מקום משעמם להחריד.

ואגב אל באנדי, את הבת שלו משחקת כריסטינה אפלגייט, שהתהוותה מבטטה טינאייג'רית אמריקאית למגה-בייב היתה אחת ההתפתחויות המרשימות בתולדות הטלוויזיה.

דידי, ניב, אודי.
אני רוצה לדבר אתכם כגבר אל גבר. ואני מבקש שתנסו להביט על העניין בעין אוהדת.
אני באמת לא מבין מה כל כך מגניב אתכם בנישואים פלוס. חברים, הומור זה תחכום, לא וולגריות. וככל שאני זוכר, אף פעם לא היה שם משהו יותר מוצלח מדאחקות בהמיות.
שימו לב, אני לא טוען ש"קרובים קרובים" היתה כל כך גאונית, אבל נסו להיזכר כמה פעמים יוצא לכם לצטט את דיירי ויטק 9 ומתי לאחרונה חזרתם לרגליים המסריחות של אל באנדי.

להגיד שנשואים פלוס היא רק סדרה וולגרית, זה כמו להגיד שהכל נשאר במשפחה היא רק סדרה ימנית - מדובר בסדרה שעובדת בכמה רמות, למרות שעל פניו היא נראית כמו אוסף של צחנות מזדמנות.

אני חושב שהגדולה של "נשואים פלוס" היא שמדובר בסדרה הראשונה שהחליפה את הדיאלוג בחילופי ירידות - שימו לב שאין בסדרה הזו כמעט משפט אחד שלא מפנה חיצי תרעלה לאחת הדמויות.

זו הסדרה הראשונה שנבנתה כולה על אנטי גיבורים שמתעבים האחד את השני - בין אם מדובר ביחסים בתוך המשפחה או אם השכנים - אבל ברגעי הצורך הם מתלכדים ללא תנאי. האם זה לא הזיקוק של המושג משפחה?

ב"קרובים קרובים", עם על האהבה שלי לאילן דר, אין את התעוזה הזו. ההקנטות ההדדיות לעולם לא ירדו נמוך מדי ולמרות הטון הסרקסטי, ברור לגמרי שיש כאן משפחה הרבה יותר מתפקדת, והרבה יותר ייצוגית. ייצוגי זה מעפן.

עזוב ניב, אתה לא באמת מאמין בזה. לאיזה רמות נישואים פלוס כיוונה? הייתה שם סאטירה?

בכל ליבי ומאודי אני מאמין שב"נשואים פלוס" יש הרבה יותר מסתם חרבונים וגרביים מסריחים. נשואים פלוס הציגה את אמריקה כפי שמעולם לא הוצגה עם כיעור שגורם לרוזאן להיראות כמו סדרה של ספלינג, אבל עדיין נשארה פטריוטית. אם אתה באמת מתעקש, היא הציגה מודל אלטרנטיבי לאמריקאיות הדוחה של אמצע שנות השמונים הרייגניסטיות. רק לחשוב על הפרק שבו לאל יש רומן הומוסקסואלי שמוצג בצורה הכי אגבית. גם לאלף פרקים של וויל וגרייס או קוויר בעיר לא תהיה כזו אפקטיביות על הקהל המיינסטרימי.

משולם, אתה מגזים. תצפה בפרקים של "קרובים קרובים" היום, ותמצא שהם נראים קצת חובבניים, קצת מרושלים, קצת ישראלים. בוא לא נעשה מהם סרט של פליני. מ"נשואים פלוס" הזמן לא גרע דבר. ובכלל, מה רע בוולגריות?

.

בקיצור, פרט לדעותיו התמוהות משהו של העורך הראשי, די ברור לאן הרוח נושבת. והרוח נושבת לכיוון שיקגו (טוב, הגיוני, עיר הרוחות) ולכיוונו של מוכר נעלי הנשים שעולה לחצי הגמר, ועושה את זה בקלות.