כן, אדוני השר - הכל נשאר במשפחה

כנגד כל הסיכויים, עלתה "כן, אדוני השר" לרבע הגמר והוכיחה שלא נשתכחה מלב. אחרי שדרכה ביומרנות על האייקון ג'ון קליז ו"המלון של פולטי" שלו, היא מוצאת בזירה את ארצ'י באנקר, דמות מופת קטנה לא פחות, אך עם הומור מתוחכם ממש פחות. "הכל נשאר במשפחה" הכל-אמריקאית ניצחה בסיבוב הקודם סדרה עם שורשים יאנקיים עמוקים כמוה, "מ.א.ש", בקרב לא קל. "כן, אדוני השר" מול "הכל נשאר במשפחה" מסמל לא רק את מלחמת ההומור הנתצחית בין הבריטים לאמריקאים, אלא גם את רבע הגמר הכי נושן - מדובר בתקופת הסבנטיז - תחילת האייטיז. תיסלם.

קצת מוזר להשוות בין "הכל נשאר במשפחה" לבין "כן אדוני השר". האחת סדרה משפחתית שבה מעטה של וולגריות וגזענות וטפשות הסתיר לעתים לב משפחתי ואישי. השנייה סדרת מקום עבודה שבה מעטה של נימוס והליכות הסתיר כמעט תמיד את העובדה שמדובר בסדרה על מלחמה בלתי פוסקת.

בסופו של דבר, בהכרעה בין שתי סדרות נהדרות בעלות איכויות כל כך שונות, אני נאלץ לגשת לסוגיית ה"חשיבות", ואין ספק ש"הכל נשאר במשפחה" היא סדרה חשובה יותר. היא עימתה את אמריקה עם סוגיות שאמריקה לא רצתה לדון בהן או לחשוב עליהן, והיא עשתה את זה בחן כזה שאמריקה נפלה בקסמה. בסיבוב הראשון דיבר ניב על כך שחלק מהאמריקאים לא שמו לב לביקורת שהסדרה מותחת על החברה שלהם. מבחינתי, זה יתרון.

אחרי הכל, הסדרה הצליחה גם לדבר על הפגמים בחברה האמריקאית וגם לחשוף אותם בעצם התגובה הציבורית לה זכתה.

אני חייב להסכים כאן. ב"כן אדוני השר" יש איכויות סאטיריות שמזכירות, נניח, מחזות כמו "מבקר המדינה" או "הקרנפים" של יונסקו, אבל בסופו של דבר היא גם יוצרת ריחוק בחלמאות שלה.

לעומתה "הכל נשאר במשפחה" היא ההפך הכמעט המוחלט - סדרה שבה הסאטירה כמעט ואינה מורגשת אבל מחלחלת חזק יותר. מה גם שמשפחות לא מתפקדות תמיד היו מצחיקות יותר ממשרדים ממשלתיים. תראו את "שבט כהן" לעומת "מאש'ה".

ככל שאני מזדקן אני מזדהה יותר עם הבעיות שהטרידו את ארצ'י, בייחוד בכל הנוגע לכורסה הקבועה בבית שלאף אחד אחר אסור לשבת עליה. לעומת זאת, מעולם לא התחבטתי בסוגיות של מינוי ארכיבישוף. זה הבאנקר של רבע הגמר (מול פולטי היתה יכולה להיות לי התלבטות קשה, אבל כרגיל אף אחד לא הקשיב לי).

בעוד שבסיבוב הראשון נאלצתי להכריע בין אבא לאמא - משפחת סימפסון מול סאות'פארק ומשפחה בהפרעה מול לארי סאנדרס - כאן עלי לבחור בין שתי סדרות שהקשר הרגשי שלי אליהן הוא כמעט אפסי.

בעצם יש לי קשר רגשי - אידית תמיד נורא הזכירה לי את סבתא שלי. כן, זה אומר שהיא היתה נורא מכוערת.

בזמן שסיר האמפרי עסוק בעוד הליך בירוקרטי הרה גורל, ארצ'י באנקר קורא לו טמבל ועובר אותו בדרך לסיבוב הבא.