יופיו של כל טורניר ספורטיבי הוא המרחב שהוא מותיר להפתעות, דיסוננסים קלים, פערי הבנה - רגעים בהם המצב והנסיבות הם כה אבסורדיים, עד שכל ניסיון לחזות מראש את התוצאה הוא פתטי, כושל מראש. כמעט כמו התקוות לפענח את הסופרנוס עוד לפני שהסתיימה. חצי הגמר להלן הוא כזה: מה עניין ארצ'י באנקר להר סיני, או בכינויו המוכר - לארי סנדרס?
"הכל נשאר במשפחה" גירדה את מקומה במחצית הגמר, לאחר שגברה על "כן אדוני השר", שהיתה חלשה מלכתחילה. "לארי סאנדרס" פה למרות המאבק הקשה מול סדרות של הדור החדש, "המשרד" ו"משפחה בהפרעה", אותן ניצחה בשלבים הקודמים. אין כמעט קריטריונים להשוואה בין השתיים, ועל כן קשה לצפות מי ינצח. הקרב יוכרע, ככל הנראה, רק בהשוואת דמותם המעצבנת אך תובעת-האמפתיה של הסייד-קיקס, אידית באנקר והאנק קינגסלי.
ניב הדס:
די. עשינו מספיק - אולי אפילו יותר מדי - כבוד לארצ'י באנקר. הגיע גם הזמן שנודה באמת - היות שעולמם התרבותי של העוסקים במלאכה של טורניר הסיטקום התעצב בשנות השמונים והתשעים, ולא בתקופת מלחמת ויאטנם - לכל הרוחות, למה לא סגרנו את מיברג לפרויקט? - אזי אין סיבה ש"הכל נשאר במשפחה" תמשיך איתנו לגמר.
כן, היא היתה מצוינת, סאטירית, כואבת, מצחיקה וחדשנית, אבל זו תהיה צביעות לפאר, להלל ולקלס סדרה שלא חווינו בזמן אמת. לא כשהיא באמת היתה רלבנטית ולא כשהיא באמת טלטלה את אמריקה. בניגוד למוזיקה או קולנוע, גם יצירות טלוויזיוניות גדולות לא תמיד עומדות במבחן הזמן, אבל אין זה מפחית מחשיבותן.
המופע של לארי סאנדרס היא גם סדרה גדולה וגם כזו שעדיין קורעת ומרגשת. למה? כי אגו הוא דבר נצחי, ואגו-מניאקים דוגמת לארי, האנק וארטי, לעולם אינם מאכזבים, בטח לו כשהכבוד שלהם מונח על הכף. כמובן, שבניגוד למבט התמיד רטרוספקטיבי שיש לנו על "הכל נשאר במשפחה" המופע של לארי סאנדרס הגיעה כשכבר ידענו מה היא טלוויזיה טובה ומהי קומדיה מוצלחת. רק שעד אז מעולם לא ראינו כזו התכתבות פנימית, אינטרטקסטואליות ושבירת מוסכמות .
אודי הירש:
ארצ'י באנקר סובל מכך שהקומדיה על משפחות נוירוטיות עם אבא נודניק הפכה לנדושה בערך בפרק השני של "כולם אוהבים את ריימונד". הז'אנר הזה כבר יוצא מכל החורים, ומכאן כבר אי אפשר להבחין בחדשנות של "הכל נשאר במשפחה". אני לא מת על לארי סנדרס, אתם כן, ובכל זאת מקומה בגמר מפני שהשפעתה התרבותית מגיעה לשיאה בעצם הימים האלה, כשכל מוצר טלוויזיוני שני עוסק באחורי הקלעים של עולם הבידור.
דידי חנוך:
השפעה תרבותית, שמשפעה תרבותית. סאנדרס מנצחת בגלל שהיא טובה יותר. בגלל שבסופו של דבר, מנחה תוכנית אירוח מצליח שמודאג כל הזמן בנוגע לגודל הישבן שלו הוא פשוט מצחיק יותר מאשר דוד גזען. ובגלל שבעולם של תרבות פופולרית, החשיבות של ההומניזציה וההלעגה (במידות שוות) של הכוכבים הכי גדולים לא נופלת מחשיבות העיסוק בנושאים פוליטיים חשובים.
ובגלל שלארי סאנדרס הביאו את פרי פארל לשיר.
בשורה התחתונה:
השפעה-שמשפעה? המתח למערכת מגיע בשיאו, כשגם המשחק הצפוי ביותר מוליד מרירות בין הכותבים. האם הפיצוץ יגיע בגמר, אליו מטייל לארי סנדרס?