מי הבוס
לפעמים הכל תלוי בהגדרה עצמית. קחו למשל סדרה שמוכרת את עצמה כדרמת פשע ומתנהגת כמו דרמת פשע ותכניסו בה את כל האלמנטים הקלישאתיים של עולם הפשע ותקבלו את האבסורד במיטב הדרו. זו אולי הסדרה הכי מושקעת מבחינה כלכלית שעלתה אי פעם על המסך פר פרק, אבל היא לא יותר מדרמה קומית יומית. "השיר שלנו", רק במזרחית. אם תרצו, טלנובלה בדם.
ובאמת, למעט חתול המחמד של המאפיונר הראשי שמשום מה נעדר מ"הבורר", ועל אף היעדרותו של שחקן הפשע האולטימטיבי אורי גבריאל (רגע, מוסרים לי עכשיו שצפויה גיחה בפרק החמישי), יש בסדרה הזו את כל הגורמים הנכונים כדי להפוך אותה לגיחוך מתמשך: שלומי קוריאט הוא יותר ערס מערס, למאפיונר יש שומר ראש עם שם של כלב אבל גם רגישות של ריבוע טישו, לכל החיילים הפשוטים יש כינוי נלווה (רון הפרסי, יגאל הנאצי) וזה לא נגמר כאן.
"הבורר", באדיבותו המפוקפקת של התסריטאי רשף לוי, עושה קולות שקטים של קרימינליות, אבל כשהיא מעזה להרים את הקול, מדובר בסך הכל בניסיון קומי ליצור טלנובלה במעט פרקים. רוב דמויות המשנה מוקצנות בצורה לא מקצועית ולא רלוונטית פירה קנטור בתפקיד שגוזל ממנה את כל מה שעשתה במשך שנים ארוכות בקריירה, לירית בלבן עושה תפקיד מגוחך בטמטומו, יוסוף אבו ורדה המצוין חוטא לדמותו בעזרת ידע נרחב (מדי) בנפלאות הטונה ("יש בזה אומגה 3, כדאי לך").
צאו ולמדו מה עשה טוני (וסליחה, באמת סליחה על אזכורך, מר סופרנו) בשקט, שלווה והמון פאסון כדי להבין איפה נפלה הטעות עם "הבורר". הניסיון להפיק מעל הפופיק, להשיג מכוניות יוקרה, לוקיישנים מפוארים ושחקנים יקרים, לא יכול להחזיק. הכל מתחיל בתסריטאי: פרק שלם חולף מבלי שהצופה יבין מה הקשר בין נדב פלדמן (יהודה לוי) לבורר. הקשרים בין הדמויות פרומים בשל טעויות עלילתיות, שמקורן בחוסר הבנת הז'אנר. עם חובבנות שכזו, לעולם לא תהיה סדרת מתח או פשע ישראלית.
"הבורר", ימי שבת, 20:00, HOT3
אין חדש תחת
לו נקלע עמוס אטינגר בתום סעודת ערב שבת לכורסת הטלוויזיה ונפל בעת הזפזופ על האולפן שהכיל את עופר נבאחו הדור הבא (אורי גוטליב), שודד ים, אוליגרך רוסי ואת האקורדיוניסטית של שרה'לה שרון ספק אם היה מצליח לישון היטב בלילה. אותו אולפן רב-דמויות היווה למעשה את הגלגול המי-יודע-כמה של "חיים שכאלה", הבייבי של אטינגר. "חדשות מפתיעות", תוכנית האלתורים החדשה של קשת, היא גרסה מתקדמת של "מה מזכיר לך הקול הבא?", רק באריזה של שנת 2007. הכל, כמובן, בשם המקוריות. לא כדי לפגוע באטינגר.
אם נניח רגע לאטינגר, החדשות הלא מפתיעות הן ש"חדשות מפתיעות" לא הולכת להיות הקרטושקעס החדש במדורת השבט של שישי. הקונספט הוא שלושה מצחיקנים שמתחפשים לדמויות שונות, מאלתרים תשובות שנונות לשאלות של גוטליב ומופתעים על ידי המנחה באנשים או חיות שקשורים לדמויות אותן הם מגלמים. תוכנית אחת מספיקה כדי לקבוע שהמוצר עובד כמו מנוע של אוטוביאנקי בינואר. בסיביר: סמו מצליח לגייס את קולו המעוות והמוכר ועל הדרך מנפיק הומור רדוד במיוחד. נוימן מגייס את פרצוף הטמבל שהמיס את עלמה זק, ועל הדרך משתדל בעיקר לרצות את הצופים, שלא נכעס עליו. רותם אבוהב מגייסת את הוולגריות, הקולניות המרגיזה, ועל הדרך מזכירה למה יש בעולם כמה אנשים שמתגעגעים לאדיר מילר אצל יאיר.
הפורמט היה יכול לנצח אם הקומיקאים היו מקבלים טיפים מראש ומרמים את הצופים, כמו שנהוג לעשות בכל תוכנית עלק-אלתורים, כמו "מועדון לילה" ו"משחק מכור", שלמעשה מתוסרטות (אגב, אם השלושה מקבלים רמז מבעוד מועד, יותר ממומלץ לפטר אותם). אבל, כאמור, השלושה מגיעים ללא מידע מוקדם, אחרי סמול טוק מיותר עם ימית סול (מישהו יכול להסביר לי מה פשר דלת החסמב"ה?). אפרופו סול, מצאנו את נערת הגלגל המרגיזה בהיסטוריה בעיקר בגלל השיחות המטופשות שהיא מנהלת עם המתמודדים, השינויים הווקאליים בקולה והניסיון להיות שנונה.
כדי לסיים עם טעם טוב בפה, כדאי להביט בדקות האחרונות של התוכנית, כלומר אחרי השלב בו שרהל'ה שרון הקפיצה גולנצ'יקים. מדובר במערכוני ה"חוץ" (למעשה הם מערכוני אולפן שעשויים כמערכוני חוץ) שהיו טובים בהרבה מהקטעים באולפן. עדיין לא מאוחר לשנות את הקונספט נניח, לשנות את היחס בין הזמן בפנים מול הזמן בחוץ. שלושת הקומיקאים (בעצם שניים, לאבוהב אין מקום) פורחים כשהם עומדים על הרגליים ובורחים מהספה. עמוס אטינגר אולי יאהב את זה.
"חדשות מפתיעות", ימי ו', 22:30, ערוץ 2