הופרדו בלידתם

נכון שראש ממשלתנו טען שתפקיד ראש הממשלה אינו "תחרות פופולריות", אבל גם אהוד אולמרט, כאיש ליכוד לשעבר, מכיר מקרוב את עולמם של מחבקי תינוקות, לועסי מופלטה, פוקדי בר המצווה של בנו של המקורב, יושבי מפגשי הבית ודומיהם, שמוכיחים שאין הבדל רב בין העולם המשועבד לפתקים בקלפי, לבין זה המשועבד ל-SMS. בשני המקרים המועמדים העולצים יעשו הכל כדי למצוא חן, לבלוט, להבטיח הבטחות, בשביל קול העם או מיצגיו. יותר מזה - טעות היא לחשוב ש"כוכב נולד" היא שהביאה למחוזותינו את הזכייה הבלתי מוצדקת ושאינה מבוססת על כישורים, אלא רק על שבי לב הבוחר. "כוכב נולד" רק לקחה את הרעיון הפוליטי והכניסה אותו למרחב המעניין והרלוונטי הרבה יותר לחיינו של הריאליטי.

ימצמץ אולמרט מול אור הסנוורים של האמת ככל שירצה, אבל הבחירות, וזאת הוכיחו גם בוש, שפנה לציבור בוחריו מעל מסכי "אמריקן איידול" וחה"כ לשעבר אהוד יתום שניסה קולו בשיר ב-"The Show", הן תחרות SMS למתקדמים. אלא שהפוליטיקה, ממותה כבדה וזקנה שלימדה את הריאליטי את כל מה שהיא יודעת, קפאה על השמרים, ובת הדודה הסקסית עקפה אותה בסיבוב: הריאליטי ניצח את המציאות בהמצאות המופרכות, עם האתר הנפלא והגאוני "Vote for the Worst" שעודד את המצביעים לבחור במועמד הגרוע ביותר, והזניק את הזמיר בעל הכרבולת סנג'אייה לשלבים המתקדמים של התחרות. מוכנות הצופים לבחור במועמד הגרוע ביותר אינה בדיחה, היא ביקורת נוקבת על עולם מטופש, גם אם מהנה לצפייה, שבו דעת הרוב המטומטם קובעת גורלות (כמה מטומטם? מספיק מטומטם להעיף את מלינדה בחצי הגמר!).

הטשטוש הנוסף הזה בין הקשר הרופף ממילא שבין יכולות המתחרים לבין הפופולריות לה הם זוכים אינו יכול לעבור ללא תגובה מצד הפוליטיקה, ההולכת ומאבדת נקודות רייטינג לטובת הריאליטי. הרי מבט חטוף בממשלה יחשוף שמרכיבה הקפיד לשים בכל משרד את המועמד הגרוע ביותר, וכי משחק כיסאות קצר היה יכול לשפר את מצבה של ישראל בהרבה. מה שטוב לאולמרט ולאמריקן איידול, חייב להיות טוב גם למתפקדי העבודה שיגיעו היום להצביע בבחירות המקדימות לראשותה.

גם הבחירות הן משחק ותו לא, ואפילו לא מהמשובחים שבהם, שבו שואפים לבחור בגרוע פחות, בליווי תקוות שווא שבבוא היום, יישב הנבחר בממשלה על הכסא הנכון. אבל עם נבחרת כוכבים כמו זו שמציגה בפנינו מפלגת העבודה, הבדיחה העצובה היא עלינו, והדרך היחידה לנצח בדיחה היא להיות יותר אידיוט ממנה.

אם נבחר חסר משמעות היא מה שרוצים במפלגת העבודה, בחירה חסרת משמעות זה מה שהם יקבלו. הניחו לדעות הפוליטיות, לעברם של המועמדים, לאידיאולוגיה. אלו יתרמו לעשייה הפוליטית של הנבחר ממש כמו שהועיל קולה הדל של נינט לקריירה שלה: כקליפת השום. גם אל תתייחסו להבטחות הגרנדיוזיות. אלו הן רק חלק מהפרומו הנוצץ, שסופו בקריירה שוקעת כמו זו של ג'קו, או לחילופין מצנע. עזבו שטויות, לכו על כל הקופה, השתינו על המערכת: בחרו במועמד הגרוע ביותר, ולא בברירת המחדל.

הבעיה היא, כמובן, שבאמריקן איידול היה סנג'אייה אחד, ואילו למקצה הגמר של מפלגת העבודה הגיעו חמישה סנג'יאים. אמנם גם בממשלה קשה למצוא בעל תפקיד שמתאים לכישוריו, אבל החמישייה הזו באמת יכולה להתחרות בחוסר התאמתה הקולקטיבי לכל תוכנית שהיא. רק חסרות להם תסרוקותיו המשונות של הנער המטורזן, וכהרף עין יהיו להן אלפי מעריצות בנות 16 שיבכו מהתרגשות בעת נאומיהם בכיכרות. מתפקדי העבודה הרוצים להריץ את רעיון ה"Vote for the Worst" נתקלים בקושי איום: כיצד בוחרים? והתחרות, מתפקדיי, היא קשה. חמישתם ראויים להגיע למקום הראשון בתחרות הכי גרוע שיש.

אבל גם נוכח רביעיית הפטפטן, השתקן, העסקן והבדחן, נוצץ פרץ כאב הטיפוס המיתולוגי של המועמד הכושל, שאפילו סנג'אייה, עם כל חוסר הכישרון שלו, יכול ללמוד ממנו. אולי אפילו פרס. שחקו את המשחק הפוליטי, 110 אלף מתפקדי מפלגת העבודה, ושחקו בו עד הסוף. אין לו שום חשיבות לגורלנו יותר, והדרך היחידה להתייחס לפריימריז האלו היא לתקוף את האבסורד באבסורד. הצביעו לגרוע מכל, הצביעו פרץ. זה הרבה יותר מצחיק מפתק לבן.