אולי נתרחץ קודם?

את המאה החדשה פתח פול אוקנפולד במסע לכיבוש ארצות הברית, כאילו שאין לו כבר מספיק כסף. הוא יצא לסיבוב הופעות מושקע, השתלב בפסטיבל השווה של מובי “Area: 1”, ובין לבין הצליח לחדור להוליווד ולעשות את הפסקול הראשון שלו, לסרט ההאקרים בכיכובו של ג'ון טרבולטה, "שם קוד: דג חרב". אוקנפולד הוא אחת מפיגורות הדאנס שהכי אוהבים לרדת עליהן, ומטעמים צ'יזיים שאין להכחישם, אבל במקרה של פסקול הבכורה שלו קשה שלא לומר עליו כמה מילים טובות.

המרקחת שרקח המגה מפיק-די.ג'יי-רימיקסר מורכבת מקטעים שלו (עם שותפים משתנים לכתיבה ושותף קבוע להפקה, אנדי גריי), מרימיקסים שלו לקטעים של אחרים ומקטעים שאין לו שום קשר טכני אליהם; יצא לו טעים. מקולו של טרבולטה, שפותח את הפסקול, ועד קולו של סטיב סייקר, שסוגר את האלבום עם פופ ברייקביטי משכנע, עוברים דרך מגוונת למדי וצ'יזית הרבה פחות ממה שניתן היה לצפות מאוקי המדושן. ההברקה הגדולה היא הרימיקס שעשה ל"לאפדאנס", שיר הבכורה המשובח של N*E*R*D (ההרכב של הנפטונז, בדרך כלל מפיקי היפ הופ נחשקים). הברקה נוספת, ולו רק בשל האומץ לגעת בזה (בטוח יש כאלה שחושבים שזה חילול קודש), היא הרימיקס הסוחף שלו לנכס הצאן ברזל האלקטרוני "פלאנט רוק" של אפריקה במבטה מ-82'. ההפתעה הגדולה היא רימיקס ל"ניו בורן" של מיוז, שהופך בידיו של אוקנפולד, בעזרת סאונד קלידים א-לה פייתלס, להמנון קלאב שכמה שהוא לא צ'יזי, קשה לעמוד בפניו (הפרחיות, מתברר, עושה פלאים לסקס אפיל המזערי בדרך כלל של מיוז).

עוד בין המוצלחים: “The Word” הטריפי של דופ סמאגלז (רימיקס של PMT), "אנאפרייד" הפופי של ז'אן ג'ונסטון (רימיקס של אוקנפולד), קטע היפ הופ-צ'יל של למון ג'לי וכאמור קטע הסיום. הקטעים החלשים הם שני שיתופי הפעולה של אוקי עם המלחין כריסטופר יאנג, איש המוזיקה השני של הסרט, שהם טראנס סתמי ונמרח. כל השאר הם קטעים רייביים ממקורות שונים בהחלט לא רעים ובעיקר מאוד יעילים, ובכך מתפקדים כפילרים הולמים.

קולו של טרבולטה שמופיע לא פעם אחת בפסקול של "שם קוד:דג חרב" מחזיר לפסקול המופתי של "ספרות זולה", סרט הקאמבק שלו מ-94'. אוקנפולד אמנם לא מתקרב לאותו הישג, אבל זה בכלל לא נורא. לא מדובר באלבום גדול או באחד האלבומים הטובים של השנה, אבל הוא מצליח לעשות מה שהרבה אלבומים יותר טובים ממנו לא ממש מצליחים – להיות כיפי.