חולשה לרקדנים היא לא הסיבה היחידה להתענג על פסטיבל הוידאו דאנס, "וידאנס", אם כי היא אחת מהסיבות הצפויות ביותר. הקסם הטבעי שיש לרקדנים החושניות, הדימוי המסתורי והרגיש, והיופי, שלא נופל לקלישאת היופי הפופוליסטי, מאפיינים, לטוב ולרע, גם חלק ניכר מקטעי הוידאו המוצגים בפסטיבל.
הוידאו דאנס, תחום יצירה חדש יחסית, נמצא עדיין במידה רבה בתחילת דרכו. הוא פרץ לתודעה הציבורית הישראלית בעיקר בזכות הפסטיבל, שמתקיים זו השנה השניה בסינמטק תל-אביב. "וידאו דאנס בא משילוב בין תנועה ומצלמה" אומר אבי פלדמן, עורך דין בביטוח לאומי בעברו וכעת המנוע מאחורי המיזם מייסד הפסטיבל ואוצר שותף של הפסטיבל (יחד עם טל יחס). דרך התכנית שנבנתה לפסטיבל מנסה פלדמן לצייר את אילן היוחסין של הוידאו דאנס. אם האמא של הוידאו דאנס הוא המחול, הרי שהאבא שלו, לפי פלדמן, הוא הקולנוע האקספרמנטלי. בנקודה זאת עשוי הוידאו דאנס להישמע כאחת האמנויות האליטיסטיות ביותר, אבל התוצאה היא לעיתים ההיפך הגמור.
מסר תזזיתי וכובש
"הרבה פעמים אנשים עומדים מול מחול קצת מבולבלים, לא מבינים מה רוצים מהם", מסביר פלדמן. "המחול הוא עולם מופשט, קרוב במובן מסויים לשירה (אין "סיפור" מדוייק, אין רצף מובהק שמייצר מבנה). אמן קולנוע נוגע יותר בסיפור. הוידאו דאנס מחבר בין שני עולמות. יש בו צבעוניות וגם משהו קצת וידאוקליפי לפעמים, בגלל היכולת של הווידאו להעביר מסר תזזיתי נגיש וכובש".
"קיימת הסכנה שאנשים יתרגשו בעיקר מהגוף היפה והגמיש, הוירטואוזיות של הרקדן, התלבושות, או הלוקיישנים ויפספסו תכנים מורכבים יותר שהיוצר התכוון להעביר. באותה מידה אלו גם הגורמים שיכולים לקחת את המדיום למקום יותר פתוח וברור". פלדמן אמנם מבקר בזהירות את יכולת הפיתוי של הוידאו-דאנס, אבל רואה אותו גם כנושא אקטואלי: "שווה לדבר על היופי הזה, המשמעויות שלו. מבחינתי זה מעורר את השאלה מה אנחנו מנסים כל-כך לייפות".
אחת הדוגמאות לצד הנוצץ יותר של הוידאו דאנס הוא המגה הפקה "Contrust", בכיכובם של הסלבס רונה לי שמעון ואור כחלון שנוצר על ידי "טדי הפקות", בבימויו של אלעד וייסמן, הכולל צילומים אחרונים של ז'נט אורדמן, המנהלת של להקת בת-דור טרם מותה. יוצרי הסרט מגדירים אותו כ"סיפור מופשט של רגשות", בו "נחשפים הקצוות הקיצוניים של הנפש על תהליכיה: השבירות של האושר, החום והתשוקה , עלבון שהופך לגאווה, אהבה ורוך שהופכים עם הזמן לשנאה תהומית, ועוד. הכל אל מול חומותיה האדישות של תל אביב". מה שעשוי להישמע כגבב של קלישאות, ולהתפרש כפלישת עולם הרייטינג לסינמטק אנין הטעם, משרת במידה מסוימת את הוידאו דאנס לדבריו של פלדמן, פותח בפניו קהלים חדשים והופך אותו לתחום רחב יותר.
עוד כלים
בקצה השני של הסקאלה הרחבה שפורס הפסטיבל, אפשר למצוא מקבצי סרטים שמקורם במרכז Light Cone הפריזאי לקולנוע אקספרמנטלי. המוקדם שבהם הוא הסרט האבסטרקטי "משחקים באור- שחור, לבן, אפור" מ-1930 של האמן, המעצב ואיש הבאוהאוס לאזלו מוהולי- נאג'י.
פלדמן מסביר את נוכחות הקולנוע האספרמנטלי בפסטיבל: "הכל קשור לתנועה במובן כלשהו, ונולד מתוך שיחות שלי עם האוצרים של Light Cone. אלו סרטים שאין עוד מקום בארץ שמקרין אותם. אני מודע לסיכון שאנחנו לוקחים בניסיון לבנות הקשרים רחבים יותר לוידאו דאנס. אני מנסה לומר שהדברים מקישים אחד על השני, מתוך רצון שהקהל יקבל עוד כלים להתמודד עם הוידאו דאנס העכשווי".
הפסטיבל כולל גם מחוות לדמויות מפתח מההיסטוריה של עולם המחול כאיזידורה דאנקן, אחת מחלוצות המחול המודרני מתחילת המאה ה-20, ורטרוספקטיבות לענקי מחול עכשוויים ככוריאוגרף והרקדן הסלובני איצטוק קובאץ' שיהיה גם אורח הפסטיבל, ואן תרזה דה קירסמייקר, מייסדת להקת רוזאס, שביטלה בעבר את הופעותיה בישראל מטעמים פוליטיים.
מפגש הקצוות של המחול והקולנוע, לדעתו של פלדמן, מעשיר גם את שני התחומים בנפרד. "רקדנים לומדים להשתמש בגוף שלהם, אבל יכול להיות להם עולם חד-מימדי. יש לי הרבה ביקורת על קולנוע, ועל עולם המחול, בפרט בארץ. אנשים נמצאים במעגל קסמים, לא שמים לב למה שקורה סביבם באפיקים תרבותיים אחרים. צריך לצאת מהקבעון המחשבתי לגבי מהו קולנוע ומהו מחול".
בנוסף צפויים בפסטיבל גם מפגשים עם הבמאי הצרפתי פייר קוליבף, מחשובי יוצרי הקולנוע בצרפת, שיקרים את סרטו האחרון "Pavilion Noir", תכנית וידאו דאנס מאוסף מרכז פומפידו, מקבצי וידאו דאנס של יוצרים ישראלים כחלק מתחרות לעידוד היצירה בתחום בחסות קרן אמריקה ישראל, ועוד.
פסטיבל הוידאו דאנס השני. חמישי 31.5- שבת 2.6 בסינמטק תל אביב