פונינט

סינסתזיה: מיזוג קוגניטיבי בין חושים שונים

מיזוג, ואת זה יגיד לכם כל מנהל תאגיד משומן שיער, הוא לא עניין פשוט. לגרום לחלקי מערכות שונות לפעול יחד, בתיאום, הוא עסק שאין בו יותר מדי גוונים של אפור – או שעובד, או שלא. מיזוג השפעות, ואת זה יגיד לכם כל סולן להקה סתור שיער, הוא לא עניין פשוט: לגרום לצלילים ממקורות שונים להצטרף לכדי מאסה אחידה, קוהרנטית, הוא עסק שאין בו יותר מדי גוונים של אפור – או שעובד, או שלא.

בימים טרופים אלה, כשהחיפוש אחרי מקורות ההשראה הנכונים, אחרי רגע הרטרו החם הבא, מטריף את דעתם של כל סולני הלהקות סתורי השיער (כלומר, המשתייכים למסדר המגניבים באשר הם), מיזוג ההשפעות הפך לאחת מנקודות המבחן המוזיקליות הכי משמעותיות. בשוק הניימדרופינג האכזרי, מעטים הם שמות ההרכבים שהצליחו לשרוד כ"נכונים" מעבר לחמש עשרה הדקות הנתונות מראש, אבל מי שהצליחו לשבור את המחסום – זכו לתהילת-נצח (או לפחות שנתיים). זה הסיפור של ESG.

האחיות לבית סקרוגינס, שהסתובבו בברונקס בניו יורק של סוף שנות השבעים – לא מקום נעים במיוחד לפני הניקיון האורווליאני של ג'וליאני – היו רחוקות שנות אור מחיפוש אובססיבי אחר ההשראה הנכונה של הרגע. האם הדאגנית שלהן היא שדחפה אותן לעבר חנות המוזיקה המקומית, כדי שהילדות יישארו בין כתלי הבית ויעשו משהו יעיל, במקום לחפש צרות בחוץ. הסאונד הייחודי שהילדות היעילות גיבשו – הצד המתוק-אך-האפל של גיטרה-באס-תופים – הפך אותן במהירות ליקירות הסצנה.

האחיות, שנראו כמו תפוחי האדמה שמתקהלים מאחורי ריקי לייק בתוכניותיה, הפכו לתפוחי אדמה הכי לוהטים במועדונים של ניו יורק סיטי החל משנת 79' וצפונה. כל להקה סתורת שיער ביקשה וקיבלה אותן כמופע פותח – גאנג אוף פור, PIL, ושאר שמות נכונים לעילא ולעילא. מיזוג ההשפעות של האחיות סקרוגינס – פופ א-לה פיל ספקטור, גרוב א-לה ג'יימס בראון, וריפים א-לה רולינג סטונז – היה בעיקר תוצר של תמימות וחוסר מודעות. "התחלנו לכתוב חומר מקורי בעיקר כי פחדנו שיתפסו אותנו בפשלות שעשינו כשהופענו עם קאברים" סיפרה ואלרי, אחת האחיות, בראיון בן כמה שנים – וייתכן שהשחרור הזה, מהצורך המתמיד להיוותר המגניב האחרון שעומד, הוא מה שייצב אותן כמגניבות תמידית ולעולם – Uber-Cool.

מקסם הקוליות העל-זמני של ESG הוא אחד מהיסודות החשובים שמרכיבים את "Fantastic Playroom" - האלבום החדש של ה-New Young Pony Club, שלשמו התכנסנו כאן היום. ההרכב הלונדוני הוא חבר כבוד במסדר המגניבים באשר הם, נכון לרגע זה: הם חתומים בלייבל הנכון ביותר – מודולאר (אחרי סשן קצר בטירק, הלייבל החמוד של גרג ווילסון), בשורותיו מככבות שלוש בנות לוהטות בצורה קיצונית (ושני בחורים לוהטים לא פחות), ורשימת ההשפעות שלהם היא החלום הרטוב של כל וואנאבי בר-דעת, עם אלבום שמהדהד חליפות את ניו-אורדר, באנגלס, קארז, וכמובן – את הסנדקיות לבית סקרוגינס, ESG. בקיצור, כל מה שגופיית מרצ'נדייזינג נחשקת יכולה לקוות לו.
אבל – וזה אבל גדול, ממש גדול – האלבום של מועדון הפוני'ז הוא הרבה יותר גדול מהעדויות למגניבו?ת שהוא מקבץ תחת אורוותו הוורודה, והסיבה לכך יותר פשוטה מפשוטה. קוראים לזה בעברית מוזיקה טובה – או אם תרצו, שירים טובים. אם לדייק ממש – שירים מעולים. ואם להיות הכי ספציפיים שאפשר: שירי פופ מופלאים בתכלית, ששפוף האמבטיה גם הוא לא יכול לעמוד מלהצטרף להמהומם בסינג-אלונג סוער.

אין זה מקרי כלל שבקטגוריית ה-influences שבאתר המייספייס של הלהקה – בימים רגילים, אבן הבוחן של כל הרכב שטוען לכתר מגניבות – לא מופיע ולו שם אחד, אלא הנוסח הבא:
"Vodka, cake and emotion". ואכן, כשמדובר במיזוג ההשפעות של הניו יאנג פוני קלאב, אין מקום לדון בצלילים כאלה או אחרים אלא בטעמים, כמו בכל מקרה מובהק של סינסתזיה.

בינות להררי הקצפת של הסינגל "Ice Cream", בעבות שיחי הדובדבנים של "Hiding On The Staircase", ודרך קליידוסקופ העדשים הצבעוניים של "Jerk Me" – ניו יאנג פוני קלאב הם הבשורה המשמחת ביותר שהחך שלכם יכול להאזין לה.

ניו יאנג פוני קלאב, "Fantastic Playroom"
(Modular)