לא זיהיתי את הציור מעל המיטה של טוני - נשים מנחמות ומחזקות אחת את השנייה, וזוכות למבט אוהד מחברותיהן - אבל כשהמצלמה גלשה מהציור לעבר גופו הגדול של טוני, על רקע כותרת הפרק, "להתנהג כמו גבר", הבנתי שני דברים: שדיוויד צ'ייס אירוני כהרגלו והמאפיונר, שמשכים במיטה הגדולה וטוען כי "הנשים הדפוקות האלה, עם כל הרגשות וזה, ישגעו אותך", לא יקלוט את הרמז, וינהג על פי קודים גבריים חבוטים; ומאחר שהציור מעל ראשו של טוני אינו "הציור השבועי לילד" של ג'קי, ניתן לנחש, שצ'ייס מרמז כי אחת מהנשים המנוחמות עלולה להיות בעתיד כרם.
רע לו לטוני. גם לאיי.ג'יי ולכריסטופר. שלושתם בדיכאון, בגילאים שונים, מאירים אחד את מצוקתו של השני, מתארים דרכי התמודדות, בתקופות שונות. בסופן הם מחסלים את הסימפטומים התורנים של הדיכאון, אבל מאפשרים לו להמשיך לקונן בנפשם - מתנהגים כמו גברים: כריסטופר פונה שוב לאלכוהול ולאלימות; איי.ג'יי נזקק למנות של אלכוהול ולאירוע אלים, כדי לשכוח מבלנקה; וטוני, שמייבב על כך שהוא מוריש "גנים דפוקים ורקובים" של דיכאון, מחייך בסוף לכרם בסיפוק.
איך הוא אומר לדר' מלפי כשהוא מספר לה על המחשבות האובדניות של איי.ג'יי? "עכשיו אני תקוע כאן לעד". ככה זה בחיים האמיתיים טוני, בלי כותרות של גבריות: כשאתה לא פותר את הדיכאון שלך, אתה תוקע בו את עצמך ואת יורשיך. זה היה עניינו של הפרק אתמול.
כשהייתי ילד היה לי חום
טוני דווקא מתעורר ומפזם לעצמו את "קומפורטבלי נאמב" של פינק פלויד - "כשהייתי ילד..." - וכרם מציעה לו ארוחת בוקר. אבל איי.ג'יי גמור כמו "כלבה בכיינית" מהעזיבה של בלנקה, כריס ופולי בג'ננה אחד על השני וטוני מקונן על נפשו האפלה אצל דר' מלפי, שולף אקדח מחשש להתנקשות ואומר בפה מלא לכרם: "הכל התחרבן".
מה בדיוק התחרבן? כי על פניו, לא נראה אתמול מצבו של טוני כל כך מחורבן. הוא אמנם אינו חונך את הסדינים החדשים בחדרה של החשפנית מ"בינג", וסוכן האף.בי.איי מזכיר לו שבוודאי יש לו על מה להתלונן, "פיל ליאוטרדו", ומציף סיפור מכוער שמאפיין את פיל. אבל בהמשך הפרק טוני הפגין אבהות מהסוג הקשוב והמזדהה, הצליח להקים את איי.ג'יי מהקרשים, השלים בין כריס לפולי, הכספים זרמו והוא כמעט לא הרים את קולו. אלא שזה בדיוק הזמן להרגיש את הדיכאון - כשמסביב הכל בסדר.
מה שבטוח, אם ניפרד מטוני בקרוב, לא נפרד מאדם שחצן ומוחצן שמלא בעצמו. נפרד מטיפוס מודע, שהשלים עם קיומם של צדדים אפלים באישיותו.
גנים דפוקים
לטוני לא חסרות סיבות ממשיות להרגיש חרא. הוא הופך למודיע של המשטרה החשאית ("אנשים?", שואל אותו כריס בסלולארי) בתמורה למכתב המלצה; איי.ג'יי, שטוני רצה שיגדל להיות כמו כריס, רגיש מדי והופך לפוסט-טראומטי בעקבות כמה בעיטות לבטן של נער קולג' וטפטוף חומצה על בהונותיו; וכריס, בן טיפוחיו, יורש ממנו את החרדות והדיכאון, שולח מבטי זלזול ואיום לבובי, מספר לחברי A.A על "הפה השמן" של טוני ומודיע שהקשר איתו נהרס.
חמור מכך: כריס מתברר סופית כעבריין רע וכרוצח חסר מעצורים (במקום שבו גדלתי הבחינו בין פושעים רעים לטובים: פושע טוב, הוא מי שמתעסק רק עם פושעים, ופושע רע, הוא אחד שמזיק לאנשים תמימים. אתמול, אחרי הכדור בראש של אדי, התברר שכריס הוא פושע רע). אכן, "הכל התחרבן".
ומה עושה מאפיונר כשהכל מתחרבן לו? מזיין. טוני מציע לאיי.ג'יי מציצה כשזה טובע בדמעות, מפציר בו להשתתף במסיבה ב"בינג", שתכלול חשפניות, ומתקנא בבני גילו של איי.ג'יי שמתלהבים מפיסוק אקרובטי של אחת מהן. הוא בעצמו מתאכזב כשכרם מזעיקה אותו הביתה להשגיח על איי.ג'יי והוא צריך לוותר על זיון עם ברמנית מה"בינג".
בתחילה איי.ג'יי מתנער מההצעות של טוני. "לא רוצה לזיין" הוא אומר לו, "אני בדיכאון". אבל ככה התרגל טוני. גם בשיחה עם כריס, על הגמילה הקשה שלו מאלכוהול, הוא מעיר לו בצחוק, שהאונניות שלו מימי הנעורים השתלמו, כי ידיו המיומנות מטפלות כראוי בנתחי הבשר שעל האש.
כריס מנסה להסביר לטוני שהוא ירש מהוריו את "המחלה", אבל טוני מבטל את דבריו. יותר מאוחר, בשיחה עם דר' מלפי, טוני כאמור כועס על עצמו, על שהוריש גנים דפוקים של דיכאון לאיי.ג'יי. הוא הבין משהו, טוני. כמה שניות לפני שהוא נכנס לחדרה של דר' מלפי, מכורכם ועגום, הוא מביט בפסלון של נערה עירומה, בתנוחה זהה לזאת שתמרח על איי.ג'יי ב"בינג".
שדיים וטורסו של בחורה, הם איברים סקסיים ויפים, במיוחד כשהם גולשים אל המותן שלך. אבל הם לא פתרון לדיכאון. אדם בריא, טוני, אינו אדם ללא מצוקות ובעיות. הוא אדם שמוצא דרכים להתמודד איתן, מלבד מלהימחק או להתחבא באיזו מפשעה של חשפנית. יכול להיות שאתה מוריש גנים דפוקים, אבל דפוסים אפשר לשנות. ולא? הבט שמאלה וקרא את שם הספר שכרם אוחזת בידה, במיטה מתחת לתמונה הגדולה: "rebel in chief".