אלטמן הקטן

ישנם מקרים בהם מבחינה עלילתית אין הבדל ממשי בין סרט קולנוע למהדרין לבין סרט טלוויזיה חינוכי (כל אלה שבאים ללמד את הנוער שהמרחק בין הג'וינט הראשון להתמכרות להרואין הוא 45 דקות בדיוק, כמו גם המרחק בין הדייט הראשון עם גבר מבוגר להפיכה לנערת ליווי, המרחק בין שתיית תה עם סוכרזית לאנורקסיה, והמנצח הגדול - המרחק בין סחיבת מסטיק במכולת למסיבת כריסמס במוסד לעבריינים צעירים). ומבחינה עלילתית נטו, "את מטורפת... אתה חתיך" (טוב נו, גם מבחינת השם) אכן נראה כמו סרט טלוויזיה, או יותר נכון כמו שני סרטי טלוויזיה.

נערה עשירה עם בעיות נפשיות, הרס עצמי ובעיות בבית הולכת ומדרדרת. נער היספני משכונת עוני מתעורר לפני עלות השחר ונוסע שעתיים באוטובוס כדי ללמוד בבית ספר טוב ולשבור את מעגל העוני. בואו נאמר שמבחינה נראטיבית סרט של אלטמן זה לא. אבל זה גם לא סרט טלוויזיה, מה שאומר שנעשה פה כל מאמץ להצדיק את היציאה מהבית ותשלום כרטיס הקולנוע. עלילה פשוטה זה דבר אחד, אבל פה זה בכל זאת הוליווד.

דבר ראשון, במשך מרבית השעה ו-39 הדקות של הסרט אנחנו רואים לנגד עינינו את קירסטן דאנסט, שזה כבר מצוין. היו ימים בהם אפשר היה לראות את דאנסט בסרטי טלוויזיה - כמו בסרט הטלוויזיה האהוב עלי בכל הזמנים "בת 15 בהריון" - אבל בינתיים הילדה התקדמה לליגת העל, ולשם שינוי, עלי לומר שבצדק מוחלט. דאנסט ("מעודדות צמודות", "חמש ילדות יפות" של סופיה קופולה, ובקרוב נערתו של "ספיידרמן") היא הכוכבת הצעירה החמודה, המוכשרת והנכונה ביותר לרגע זה. בניגוד למרבית כוכבות הנוער, היא מצליחה לשכנע אותנו שהיא מסכנה, עצובה או חסרת ביטחון למרות שהיא נראית כמו מיליון דולר. קשה לדמיין משהו פחות אמין מאשר רייצ'ל לי קוק בתור ילדה דחויה ב"יש לה את זה" או קייטי הולמז בתור בעלת דימוי עצמי נמוך ב"דוסון קריק", ואלו בדיוק המקומות בהם המניפולציה הרגשית של סרטי/סדרות הנוער נופלת שוב ושוב.

עם דאנסט שלב ההלקאה העצמית על כך שנפלנו בפח נחסך מאיתנו, וזה כבר טוב. חוץ מזה שהיא מקסימה בתור פריקית-רוקרית מורדת בג'ינס גזורים וחולצות בטן של בלונדי (האמת, אני בכלל לא שמתי לב שמשהו לא בסדר איתה והנחתי שהיא סתם עושה חיים משוגעים, עד שפתאום הסתבר אחרת). וכאן מגיעים לנקודה השנייה שמפרידה בין הסרט הזה לסרט טלוויזיה: האסתטיקה. במיטב המסורת של הוליווד, אנחנו מקבלים סצינות רומנטיות יפות על שפת הים, שזה תמיד נחמד.

אבל תתפלאו, ב"את מטורפת... אתה חתיך" יש אפילו יותר מזה, ובניגוד למקובל, אין לי שום כוונה להשתפך על השרירים של ג'יי הרננדז, הכוכב הלטיני העולה שלצידה של דאנסט (האמת? חתיך חתיך, אבל משעמם כמו בוריטו יבש). מה שיש פה זה סיפור אהבה מרגש ואמין ושני נערים שמנסים לנהל מערכת יחסים כנה ואמיתית. הנוער האמריקאי לא יבין מה נפל עליו.