מעדן צלוליטיס

בשעה שהדוגמניות המעורטלות כורעות על ארבע כחתולות מין מיוחמות, זוקרות את שדי הסיליקון שלהן ופושקות אליו שפתי ליפסטיק אדומות כדם, היא מציעה להם כוס קפה ומפטפטת בעליצות. "שלום, אני ג'ון, אשתו של הלמוט", היא מציגה את עצמה, רגע לפני שהן מתפשטות ועולות על עקבים וביריות. את האנטומיה של סינדי וקלאודיה היא מכירה אפילו יותר טוב מריצ'רד גיר ודייויד קופרפילד.

הרבה שדיים וישבנים עם פס חוטיני עברו אצלה במשך השנים, אבל לסבתא'לה בגילה כבר אין מה לחשוש. אם הלמי שלה נשאר איתה כל החיים, קנה לה יהלומים ועשה לה פוצי מוצי בבקרים, למה שהוא יקום פתאום ויעזוב עם איזו צעירונת? הרי יש לו אותן בבית כל היום. חוץ מזה, הוא בעצמו טוען שהדוגמניות הן רק מוצר צריכה, סתם גוף. הוא מפסל אותן ועושה איתן מה שטוב לאמנות שלו. זה המקצוע שלו. הוא מגשים את הפנטזיות שלו בצילום ומעצב דימויים ארוטיים (בנאליים ושחוקים ככל שיהיו) למיליוני גברים אחרים. אין לו מה להחביא מתחת למזרן.

"אנשים שואלים אותי איך אני חיה עם כזאת מפלצת", אומרת ג'ון, קצת נעלבת. הפמיניסטיות מתעבות אותו, אומרות עליו שהוא מנצל את גוף הנשים כדי למכור דימויים פורנוגרפיים, ורק היא יודעת מהו באמת: חתלתול חמוד, הגבר של חייה מזה חמישים שנה. היא מעריצה אותו הערצה אין קץ, והיתה רוצה להוכיח גם לעולם השונא עד כמה הוא בעצם מתוק.

ההזדמנות לא איחרה: הווידאו הביתי, המצאה גאונית ששחררה את שסתום היצירתיות אצל כל כך הרבה אנשים, פרץ גם אצל ג'ון את מחסום ההבעה. אחרי שהלמוט סירב לקבל ממנה מצלמת וידאו קטנה לחג המולד (צלם סטילס מתנשא שכמותו), החליטה ג'ון להשתמש בה בעצמה. אשת הצלם המפורסם לקחה את המצלמה לידיים: סוף סוף גם לה יש נשק, תחליף פאלוס, כלי כיבוש. אשה חמושה במצלמה. את זה דווקא הפמיניסטיות היו אוהבות, למרות שמושא הצילום שלה היה צפוי מדי. ג'ון החליטה לתעד את בעלה, הצלם המפורסם, בזמן העבודה, כדי להראות לעולם מיהו באמת.

והיא הצליחה. אולי היא לא הצליחה לגרום לנו לאהוב את הלמי (מה כבר יכול להיות מתוק בצלם פורנו זקן עם מבטא גרמני שמתעקש להפליץ למצלמה?), אבל היא מצליחה לגרום לנו לאהוב אותה. מזמן לא ראיתי סרט כל כך עדין ונוגע ללב. ג'ון, האשה של, עם המצלמה הקטנה והלא מקצועית שלה ("אני לא חושב שהמצלמה של ג'ון כל כך אמינה"), פורקת מהצלם את נשקו ומערטלת אותו. ביד רועדת ולא אמונה היא מתעדת את הסצנות הארוטיות שהוא מביים, מנטרלת את הדרמה ומבטלת את המתח המיני שבהן. מה שנראה בצילום המודפס של ניוטון כרגע קפוא הלקוח מפילם נואר, סצנה ארוטית טעונה מפנטזיה סאדו-מאזוכיסטית, נראה אצלה כמו החיים. הווידאו חסר הרחמים של ג'ון חושף את הצלוליטיס בירכיים של סינדי, את פס הניתוח של הסיליקון, את עור הברווז של הדוגמנית הקופאת בבריכה. במקום ללמד עליו סנגוריה, היא חותרת תחתיו מבלי לדעת.

אפשר לרחם על ג'ון, הגרופי של המפלצת, או לקנא בה על אהבתה הגדולה, אבל אי אפשר שלא לכבד אותה. בגיל שבעים ומשהו, גם היא הצליחה לומר משהו.